תבחרו אתם את הכותרת. רוב כלי התקשורת בעולם בחרו באופציה הראשונה. אתר 'אקסיוס' דיווח על שיחת הטלפון ההיא במלוא תפארתה הגסה, כולל האזהרה שישראל עלולה למצוא את עצמה לבד במערכה. הפרשנים מיד הסתדרו בשורה כדי להספיד את מערכת היחסים. חלק מזה היה ניתוח קר. חלק אחר היה פשוט משאלת לב שהתחפשה לפרשנות פוליטית.
עכשיו תסתכלו על מה שקורה היום. גורמים אנונימיים מתארים שיחות טלפון זועמות, ותוך ימים ספורים טראמפ מתייצב מול המצלמות ומעדן את ההדלפות של עצמו. "קצת מוטרד", הוא הגדיר את המצב. "מוטרד" זה משהו שמרגישים כלפי בני משפחה. כשנשיא רוצה לפרק חבילה באופן סופי, הוא פשוט עושה את זה. המאמץ הממושך של טראמפ להפוך קללה בוטה להצהרת חיבה מראה בדיוק את ההפך.
האנשים שלו התרשמו הרבה פחות. המודיעין האמריקאי העריך שתרחישי המרד והחלפת המשטר מנותקים לחלוטין מהמציאות. ראש ה-CIA הגדיר את התוכנית כפארסה, מזכיר המדינה התבטא בצורה בוטה עוד יותר, ויו"ר המטות המשולבים הזהיר את הנשיא שמדובר בנוהל ישראלי קבוע: הם תמיד מפריזים בהבטחות שלהם.
ארבעה חודשים מאוחר יותר, מצר הורמוז נסגר. מחירי הדלק זינקו והפכו לכאב הראש הפוליטי הגדול ביותר של טראמפ לקראת בחירות האמצע. המרד באיראן מעולם לא פרץ. אז כן, טראמפ כועס, אבל הוא כועס כמו לקוח בקניון. הוא מרגיש שהוא שילם מחיר מופרז על מוצר שהובטח לו כהצלחה בטוחה. נשיא שמרגיש שקיבל סחורה פגומה מתנהג בצורה שונה לחלוטין מנשיא שהחליט להפנות גב למדינת ישראל.
וזה מביא אותנו למחיר האמיתי, והוא נמצא במקום עמוק בהרבה מברכות יום הולדת או מילים גסות בטלפון. טראמפ יסלח לנתניהו. הוא סולח לאנשים שהוא מחבב, והוא אוהב לנצח יחד עם ישראל. השאלה המורכבת יותר תעלה בפעם הבאה שראש ממשלה ישראלי ישב בחדר המצב בוושינגטון, כשראש המוסד על המסך מאחוריו, ויבקש מהאמריקאים להאמין להערכת המודיעין שלנו. האם אחרי המלחמה הזו, הנשיא שישב על הכיסא ההוא עדיין יאמין לנו בעיניים עצומות? מערכת היחסים הביטחונית תשרוד את הטלטלה הזו, אבל האמינות הישראלית בחדרים הסגורים היא סיפור אחר לגמרי. והיא שווה הרבה יותר משיחת טלפון כזו או אחרת.
התרעות פיקוד העורף