האם זו תהיה מערכת בחירות על ביטחון, ניסיון ומנהיגות בזירה בינלאומית סוערת - מגרש שבו נתניהו מרגיש בבית - או מערכת בחירות שתעסוק בשחיקה, בירושה, ביחסים עם טראמפ ובשאלה אם הציבור עדיין רואה בו את האיש הנכון להוביל את ישראל.
סבח טוען כי נתניהו הוא בראש ובראשונה קמפיינר. לדבריו, "מאז ומעולם, בנימין נתניהו נולד להיות קמפיינר לפני כל תואר אחר שנקשר בשמו. מי שניתח עבורו דאטה בחדרי המלחמה, ניהל קמפיינים וראה מקרוב את הדינמיקה של המוח המכני-פוליטי שלו, מכיר תכונה אחת שלו שכמעט ואינה מדוברת בציבור: כשהאירוע דורש זאת, הוא נטול אגו. הוא מסוגל להחזיק בדעה נחרצת, אך להקשיב, לערער על עצמו, לקבל ביקורת, לשנות כיוון ברגע האחרון ולקבל את ההחלטה האסטרטגית המדויקת ביותר".
סבח מכנה את האתגר הזה "משחק החבל". "כשהיינו ילדים, שיחקנו בחבל. הכל היה שאלה של טיימינג: מתי לרוץ פנימה, מתי לקפוץ, כדי לא להסתבך ולהיפסל. בקמפיין הנוכחי, זהו בדיוק האתגר האסטרטגי. יש לנתניהו 'וואן שוט', הזדמנות אחת מדויקת לחדור לתוך הקמפיין בעוצמה, לתת את האגרוף שיביא את הניצחון, בלי להסתבך בחבל הלבטים האמוציונלי של הציבור".
"נתניהו לא צריך תמונות משותפות עם טראמפ על שלטי חוצות"
לטענתו, השמאל והתקשורת שינו בשנה האחרונה את היחס לסוגיית טראמפ בהתאם להתפתחויות. "נסו להיזכר בנאומים של יאיר לפיד ובפרשני האולפנים: הקו הרשמי היה 'טראמפ לא סופר את נתניהו', 'יש ביניהם נתק מוחלט'. אלא שמאז פרוץ האירועים הביטחוניים המורכבים שאחרי השבעה באוקטובר, נתניהו וטראמפ עבדו כתף אל כתף. נתניהו הצליח לרתום את מנהיג המעצמה הגדולה בעולם למהלכים היסטוריים להגנתה של ישראל בחזית המדינית והביטחונית". לדברי סבח, "כשהשמאל הבין שהנתק הוא פנטזיה, הטקטיקה השתנתה בן לילה: הגיבוי האבסולוטי הפך בפי התקשורת ל'נתניהו הוא בובת מריונטה של טראמפ'. כעת, כשהנרטיב הזה נשחק, הם מנסים לחזור לקו הישן ולמנף כל חצי-אמירה כדי לטעון ש'טראמפ כועס'".
עם זאת, סבח מדגיש כי הקשר עם ארצות הברית הוא נכס אסטרטגי עמוק בהרבה מקמפיין. "בואו נפסיק להיתמם ולהיות קטנוניים. תנסו פעם אחת לדמיין את הניתוק האסטרטגי הזה, חס וחלילה, מארצות הברית. לאיזו רמה של חשיפה קיומית זה מביא אותנו מול כל מי שמחכה לנו מעבר לפינה, או ממש מוכן ומזומן על הגדר כדי לחסל את מדינת ישראל?".
לדבריו, "היחסים שלנו עם ארצות הברית הם ברית דם, והיא חשובה יותר מכל דבר אחר. זו מערכת יחסים שבעקבות התיקונים הרבים שראש הממשלה הוביל בה בעצמו אחרי השבעה באוקטובר, למרות כל הקלקולים מבית, הפכה את ישראל לאחת המדינות החזקות בעולם. מדינה עם כוח הרתעה כל כך עצום, שאני משוכנע שבמאה השנים הקרובות שום מדינה לא תרצה להתעסק איתנו במונחים של מלחמה כוללת כפי שקרה עד עכשיו".
אבל דווקא משום כך, הוא סבור שנתניהו לא צריך לתלות את הקמפיין שלו בתמונות משותפות עם טראמפ. "הזמן והמציאות הביטחונית הם הקמפיין הטוב ביותר", הוא אומר. "נתניהו לא צריך תמונות משותפות עם טראמפ על שלטי חוצות. הוא צריך משהו אחר לגמרי. הוא צריך סטארט-אפ קמפיינרי חדש".
הסטארט-אפ הזה, לשיטתו, הוא שינוי מוחלט בקהל היעד. "אני זוכר היטב את אחד הסבבים הקודמים שבהם הייתי מעורב בקמפיין הליכוד", מספר סבח. "אחרי הניצחון הראשון, הליכוד ניסה בסבבים הבאים לצמצם עלויות ולמחזר את החומרים והתקציבים של הקמפיין הקודם. זו הייתה טעות. הצוות המקורי היה צריך להמשיך ברצף כדי לקבע את הקו החזק".
לדבריו, "בקמפיין האחרון שבו הייתי שותף, כשהבאנו את הניצחון, אמרתי באחת הישיבות את משפט המחץ: אנחנו חייבים להפסיק לדבר אל מיליון האנשים שבאים להצביע ליכוד בכל מקרה. האנשים האלה יגיעו לקלפי כי הם מרגישים מחויבות עמוקה. הם צריכים מאיתנו רק חיזוקים קלים, ותקציב מינורי שרובו נשמר לדרבון ביום הבחירות עצמו. רוב-רובו של התקציב ושל הקשב האסטרטגי צריך להיות מופנה לקהלים חדשים. קהלים שהליכוד לא נחשף אליהם מעולם, או קהלים פוטנציאליים שהיו איתנו ופשוט ברחו ועזבו".
אסטרטגיית "שלום הבית"
כדי להגיע לקהלים האלה, סבח מציע לנתניהו מהלך חריג: להציג את עצמו כמנהיג ותיק שמבקש לסיים את דרכו הפוליטית בקדנציה של איחוי ותיקון. "נתניהו צריך לייצר קמפיין שונה לחלוטין מכל מה שעשה בחייו. הוא צריך להופיע כמנהיג בוגר, אחראי, כסוג של 'המבוגר האחראי' או 'הסבא של המדינה', ולהכריז באומץ: זו הקדנציה האחרונה שלי".
לדבריו, נתניהו צריך לפנות לציבור ולומר: "הייתי עסוק בשנים האחרונות בבלימה הגדולה, בהצלת המדינה ובבניית ההרתעה מול האויב שקם לכלותנו. כעת, בארבע השנים הקרובות, אני לא הולך להתעסק במשפט שלי, ולא בדברים שניסו לייחס לי לאורך הקדנציות. אני מקדיש את ארבע השנים האלה למשימה אחת בלבד: איחוי הקרעים, הרגעת המדינה, ותיקון פנימי עמוק שמדינת ישראל חייבת לעבור".
סבח מכנה זאת "אסטרטגיית שלום הבית". לדבריו, היא תיתקל בתחילה בהתנגדות גם מתוך המחנה הימני. "הקהל הימני יגיב בספקנות, כי עם השנים הוא נכנע לשנאה שקיבל מהצד השני ופיתח נוגדנים עזים כלפי השמאל והתקשורת. הם כבר שכחו איך נראה שלום. אבל ככל שיחלוף הזמן ונתקרב ליום הבחירות, הקולות האלה יתרככו. המחנה הביתי יבין שזו הדרך היחידה להביא שינוי ותיקון אמיתי".
במישור הפוליטי, סבח סבור כי נתניהו צריך לפנות לשותפים לא שגרתיים כדי להקים ממשלה רחבה יותר. "אין לי ספק שהליכוד בהנהגת נתניהו תהיה המפלגה הגדולה ביותר, והוא יהיה בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב את הממשלה", הוא אומר. "אך כדי לממש את חזון התיקון, ההמלצה האסטרטגית שלי עבורו היא לפנות לשותפים הכי לא קונבנציונליים שיש".
"להחזיר את ליברמן, לצרף את גנץ ואיזנקוט"
לדברי סבח, גולת הכותרת של הקמפיין צריכה להיות שינוי היחסים בין הפוליטיקאים לציבור. "אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה עם ישראל עייף. המשחק הפוליטי הישן מת. גולת הכותרת של המערכה הזו, והתנאי המרכזי לכניסה לקדנציה החדשה, חייבים להיות שינוי כיוון מוחלט ביחסי נבחרי הציבור והאזרחים".
לדבריו, "עד היום, התרגלנו לראות קואליציות שנולדות מתוך כך שהפוליטיקאים 'מסתדרים בינם לבין עצמם', מחלקים ג'ובים, תארים ותקציבים מגזריים מאחורי הקלעים כדי לשרוד. הגיעה השעה להיפוך יוצרות אסטרטגי. הפוליטיקאים שלנו צריכים להגיע לקדנציה הזו לא כדי להסתדר בינם לבין עצמם, אלא כדי לסדר את הדברים בינם לבין עצמם במטרה שלאזרחי מדינת ישראל יהיה באמת טוב כאן. ביחד. לא עוד הפרדה, לא עוד שיסוי, אלא סידור מחדש של הבית הלאומי שלנו לטובת כלל החברה".
"שאלת הירושה מסוכנת לליכוד"
טאטיקה מסביר כי במשך שנים נהנה נתניהו ממעמד ייחודי בפוליטיקה הישראלית. "גם יריביו הודו שהוא נתפס כדמות בעלת שיעור קומה בינלאומי, כמי שמסוגל לנהל שיחה עם מנהיגי העולם ולהשפיע עליהם. לכן ההתבטאויות האחרונות של טראמפ והדיווחים על מתחים ביניהם אינם רק סיפור דיפלומטי. הם נוגעים בשאלה עמוקה יותר: האם נתניהו עדיין נתפס כמי שמוביל את הזירה".
אבל מבחינתו, היחסים עם טראמפ הם רק חלק מהסיפור. טאטיקה טוען כי נתניהו מגיע לבחירות כאשר יריביו מנסים להכניס לסדר היום הציבורי שני נושאים שמסוכנים לו יותר מכל ויכוח מדיני: שאלת ההתמודדות ושאלת הכשירות.
"הראשון הוא שאלת ההתמודדות עצמה", הוא אומר. "יריביו מבינים היטב שכל עוד הבחירות הן משאל עם על ביטחון, ניסיון מנהיגותי או המציאות האזורית, לראש הממשלה יש יתרון מובנה. לכן הם מנסים להפוך את הדיון לשאלה אחרת: האם זו תהיה הקדנציה האחרונה שלו, האם הוא מתכוון להתמודד עד הסוף, ומה יקרה ביום שאחרי נתניהו".
לדבריו, "עבור הליכוד זהו דיון מסוכן. כל דקה שבה הציבור עוסק בשאלת הירושה היא דקה שבה הציבור פחות עוסק בשאלת הבחירה. נתניהו חייב להחזיר את השיח לשאלה מי מתאים להוביל את ישראל בתקופה המסוכנת ביותר במזרח התיכון, ולא לשאלה מי יחליף אותו בעתיד".
"נתניהו צריך להחזיר את הבחירות למגרש שבו הוא חזק"
הנושא השני, לפי טאטיקה, הוא שאלת הבריאות והמסוגלות. "גם כאן מדובר בניסיון פוליטי ברור. הציבור הישראלי אינו בוחר מנהיג רק לפי עמדותיו אלא גם לפי תחושת המסוגלות שלו. יריבים פוליטיים יודעים שכל סימן שאלה סביב כושרו של נתניהו עלול לערער את הדימוי שבנה במשך שנים כמנהיג חזק, אנרגטי ודומיננטי".
לדבריו, עצם קיומו של הדיון פוגע בנתניהו. "לא משום שהציבור בהכרח מאמין לטענות הללו, אלא משום שכל מערכת בחירות מוכרעת בסופו של דבר על תחושות בטן. מנהיג שנאלץ להסביר מדוע הוא כשיר, במקום לדבר על הישגיו, נמצא בעמדת נחיתות".
לכן, טאטיקה סבור שנתניהו צריך להשיג שלושה יעדים במקביל. הראשון: להציג הישגים בזירה הבינלאומית והביטחונית, בעיקר מול איראן, לבנון וארצות הברית - עם עדיפות ברורה להסכמים על פני המשך הלחימה. השני: להחזיר לעצמו את דימוי המנהיג המוביל, גם מול טראמפ וגם בזירה הישראלית. השלישי: להוריד לחלוטין מסדר היום את שאלת הירושה ואת שאלת הבריאות.
לדברי טאטיקה, "ראש הממשלה פעל נכון כשפרסם את דו"ח הבריאות מוקדם. עכשיו הזמן להסיט את הדיון ממנו".
בסופו של דבר, שני הניתוחים מתכנסים לאותה נקודה: נתניהו צריך להחזיר את הבחירות למגרש שבו הוא חזק - מנהיגות, ביטחון וניסיון. אם יצליח, מערכת הבחירות תעסוק בשאלה מי מתאים להוביל את ישראל בתקופה מסוכנת. אם לא, יריביו ינסו להפוך אותה ממשאל עם על עתידה של ישראל למשאל עם על עתידו האישי.
התרעות פיקוד העורף