שלח טען כי ישראל הייתה צריכה לצפות מראש שטראמפ ייאלץ להיכנע ללחצים מבית: "ההפצצה בדאחייה נתפסה על ידי איראן ועל ידי ארה"ב וטראמפ כניסיון לפגוע בהסכם המתהווה בינו לבין האיראנים. הנשיא טראמפ סיים את המלחמה באיראן מבחינתו וגם את המעורבות שלו במזה"ת. מי שנכנס עם הנשיא טראמפ להרפתקה הזו היה צריך לדעת שזה טבעו של הנשיא הזה, אלה הלחצים הפוליטיים והכלכליים בארה"ב שמופעלים עליו ושברגע שלא יהיה ניצחון כמו שהיה עם מדורו זה מה שהוא יעשה. ככה הוא עשה בעסקים שלו וככה הוא עושה בנשיאות שלו".
בהמשך הזכיר את השתלשלות האירועים שקרו וסימן מה הייתה השגיאה האסטרטגית המרכזית של ישראל: "ישראל תכננה פעולה נגד פרויקט הגרעין האיראני בעיקרו, פרויקט ההתעצמות האיראני, מתישהו בקיץ האחרון. בינואר הנשיא טראמפ אומר לאזרחי איראן שהתמרדו נגד השלטון, 'העזרה בדרך', ומתחיל לחשוב על תקיפה, כביכול האינטרסים האלה מתלכדים בפגישה המפורסמת של ראש הממשלה עם הנשיא טראמפ ב-11 בפברואר. לא להבין מהצד הישראלי את טיבו של הנשיא טראמפ, שלא תהיה הפלת משטר ולא משנה איזה פטנטים יראה המוסד, שזה דבר פשוט מגוחך, לא תהיה הפלת משטר באמצעים בהם משתמשים. כדי להגיע להפלת משטר בכוח מבחוץ צריך לכבוש את איראן בכוח מה שאף אחד לא מעלה על דעתו".
במקום זאת שלח הציע מה לשיטתו היה צריך לעשות באותה עת: "הפעולה הייתה צריכה להיות קצרה וממוקדת בפרויקט הגרעין האיראני בתחילתה ואחר כך כניסה עם האיראנים מהעמדה הזו של הפגנת עוצמה של ישראל ושל ארה"ב ונכונות של ארה"ב לפעול בצורה שהיא פעלה נגד פרויקט הגרעין לתוך כניסה של מו"מ.
"מטרתו היא אחת - מו"מ על נושא הגרעין ולא הפלת המשטר האיראני. היום אנחנו לא יודעים איך המשטר הזה נראה, אנחנו לא יודעים איזה מסקנות הוא יסיק, יכול להיות הוא יסיק מסקנה שהוא מסתכל על צפון קוריאה, אף אחד לא תוקף את צפון קוריאה כי יש לה יכולת גרעינית, אני חושב שהיכולת לפרוץ לפצצה היא לא כמו שמאיימים עלינו עכשיו. השאלה היא לא מה שאנחנו מעריכים אלא מה עושים. כל מה שעושים צריך להיות מכוון ליכולות הגרעין האיראניות".
שלח הביע גם ביקורת בנוגע לתפיסה הביטחונית הישראלית בלבנון לאורך השנים: "אני לא בטוח שאנחנו חוזרים למצב של ה-6 לאוקטובר. כל התפיסה הזו שלפיה יש אפס או אחד, ישראל לא פועלת נגד אוהל שנמצא בשטח או שהיא מחריבה את כל לבנון, התפיסה הזו שלנו הגיע הזמן שניגמל ממנה".
שלח הסביר כי "ישראל לא עיצבה לעצמה מדיניות ביטחון בלבנון. מדיניות הביטחון של ישראל בלבנון היא בינתיים איזושהי התבססות בשטח שיותר מבוססת על טראומות מאשר על תפיסה כללית של מה נכון לנו ומה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו. התעלמות לחלוטין מזה שהווקטור הכי מרסן על חיזבאללה זה וקטור פנים לבנוני. האיומים המתהווים האלה חלקם אמיתיים, חלקם אנחנו ממציאים תוך כדי הדרך, למשל איזו מנהרה בבופור כי אנחנו חייבים להראות הישגים למדיניות שלא יודעת לאן היא הולכת".
בהמשך שיתף בחששותיו מההסכם עם איראן והמשוואה שנוצרה בלבנון: "אני חושש שההסכם בין ארה"ב לאיראן יכלול אמירות כלליות שיגידו לישראל המשוואה החדשה שהאיראנים קבעו שלפיה הם מגיבים בירי על הפצצות בביירות תימשך, היא כבר כמעט מוסכמת על ארה"ב, ובאותו זמן בשטח ימשיך החיכוך הזה שלצערי לא מוביל כרגע למצב של ביטחון לתושבי הצפון ובוודאי לא למטרות כמו פירוק חיזבאללה מנשקו".
התרעות פיקוד העורף