הגוף הסגיר את הסוד: זה מה שבאמת עבר על נתניהו במסיבת העיתונאים

אלא שבעוד שהרטוריקה הכתובה ניסתה לצייר מציאות יציבה ובטוחה, הגוף שלו, כלי העבודה המיומן ביותר שלו ב-30 השנים האחרונות, סיפר סיפור שונה לחלוטין. מתחת למסגור המילולי, התחוללה על הבמה דרמה יצרית של לחץ, כעס ומאמץ עילאי לריסון עצמי.

כשאנחנו מפרקים את הופעתו של נתניהו לאורך הריאיון ומסיבת העיתונאים, מתגלים ארבעה דפוסי התנהגות פיזיולוגיים מרכזיים שמקלפים את החזות הממלכתית ומציגים את האמת הרגשית:

מוד התקפה מול מנגנוני הרגעה: המלחמה שבין ימין לשמאל

לאורך כל הריאיון ניכר היה שנתניהו רחוק מלהיות רגוע. למעשה, הוא פעל במוד התקפי מובהק, כאשר מיקרו-הבעות חטופות של כעס הציפו את פניו שוב ושוב, במיוחד אל מול שאלות העיתונאים.

אך המחווה הדרמטית ביותר, שחזרה על עצמה לאורך כל הנאום, הייתה מנח כפות הידיים: נתניהו קמץ את כף ידו השמאלית לאגרוף, ואז עטף אותו בחוזקה באמצעות כף יד ימין.

באנליזה התנהגותית, אנו יודעים כי הצד השמאלי של הגוף משקף ומבטא את העולם הרגשי שלנו, והצד הימני מייצג את החלק הרציונלי, הביצועי והחזק באישיות. כאשר כף יד ימין עוטפת ומכסה באופן שכזה את אגרוף שמאל, הפרשנות המקצועית ברורה: בתוך נתניהו מתחוללת סערה רגשית עצומה. היישות הימנית, המתוכננת והרציונלית במבנה האישיות שלו, נאלצת "לקחת פיקוד" על הרגש המתפרץ, ללכוד אותו באופן אקטיבי ולנסות להשקיט את הלהבות.

לצד מנגנון זה, בלטה מחווה נוספת שחזרה על עצמה - שילוב כפות הידיים כאשר האצבעות משולבות זו בזו בחוזקה. כמומחית לשפת גוף, המנח הזה מוכר לי היטב כמקרה קלאסי של "מנעול פסיכולוגי" - אקט פיזי שבו אדם עוצר תחושות שליליות עזות, תסכול או מתח, מונע מהן פיזית לפרוץ החוצה.

מתחת להצהרות הניצחון: מחוות התחנונים התת-מודעת

בזמן שהוא משמיע את המילים העוצמתיות הללו, או כשהוא מתרגל את האסטרטגיה הקבועה של הפחדה ומזהיר כי "שערי ישראל יכלו להפוך לעיי חורבות", כפות ידיו נצמדו זו לזו בתנועה דמויית תפילה או בקשת עזרה - מחוות תחנונים קלאסית. הסאב-טקסט של המנח הזה ברור לחלוטין, זהו אדם שמתחנן שיקבלו את דבריו.

ראינו את זה שוב ושוב, גם כשהצהיר בנושא הרגיש ביותר: "החזרנו את כל החטופים". המילים אומרות "אני החזרתי, תראו מה עשיתי", אך שפת הגוף זועקת: "בבקשה, אני מתחנן, קבלו את זה, תכירו בהישג שלי". המעבר החד בין רטוריקה של כוח לבין פיזיולוגיה של תחנונים מלמד על פער עמוק בין הדימוי הציבורי לבין הצורך הנואש באישור.

כשהמנגנון הווקאלי קורס, המאבק בין השכל לרגש

האלמנט המטריד ביותר בהופעתו של ראש הממשלה אמש היה קשור בקולו. לאורך הריאיון נרשמו לפחות ארבעה רגעים שונים שבהם נתניהו התקשה להגות מילים באופן בהיר והתבלבל לחלוטין בהיגוי ובביטוי שלהן. מדובר בתופעה שאינה מאפיינת אותו כלל - נתניהו נחשב, ובצדק, לאחד הנואמים המלוטשים והרהוטים ביותר בפוליטיקה העולמית.

כדי להבין מה קרה שם, צריך להבין את הפיזיולוגיה של הקול. הפקת דיבור היא תהליך קוגניטיבי מורכב, המושפע ישירות מהשאלה מי מנהל את המערכת באותו רגע, השכל או הרגש. כשאדם נמצא בסערה רגשית ונפשית עצומה, אך נדרש לשדר קור רוח, לדבר בהיגיון ולהפעיל שיקול דעת מול המצלמות, נוצר במוח מאבק איתנים: מי יקח פיקוד על מנגנון הדיבור? אילו מילים ייבחרו ובאיזה אופן הן ייאמרו?

מדובר ברמת סטרס כה גבוהה, שהיא ערערה אמש אפילו את היסודות הרגשיים והווקאליים של אדם שעד היום עמד בעומסים שקשה לאדם מן השורה לדמיין.

הנדסת תודעה על הבמה, השתלת המסר התת-הכרתי

אחד הכלים המרתקים שאני מלמדת כשאני מנתחת שפת גוף הוא האופן שבו פוליטיקאים מיומנים מסוגלים לשתול מסרים תת-הכרתיים שתוכננו מראש, מבעד למילים ומתוך הסאב טקסט, באמצעות מחוות גופניות מדויקות. אמש קיבלנו לכך דוגמה מושלמת!

נתניהו הצהיר: "שינינו את כל תורת הביטחון שלנו, שינינו גם את עצמנו". אלא שברגע המדויק שבו הגה את המילים "שינינו גם את עצמנו", הוא ביצע תנועה ברורה בשתי ידיו באופן זהה והצביע על החזה שלו, על עצמו. בפעולה זו, נתניהו שתל במוחם של הצופים מסר תת-הכרתי ממוקד: אני השתניתי.

לסיכום

כמו תמיד, כשמדובר בבנימין נתניהו, הדרמה האמיתית לעולם אינה נמצאת בטקסט הכתוב שמחולק לכתבים פוליטיים, אלא בפער שבין המילים לבין הגוף. אמש, המנגנונים המיומנים ביותר של המנהיג המנוסה נמתחו עד לקצה הגבול הפיזיולוגי שלהם, והשאירו לנו, הצופים, הצצה נדירה אל מה שבאמת מתחולל מאחורי הקלעים של הפודיום.