"תראה מה קרה דווקא במשמרת שלו ודווקא לנו"
דרעי ידע בדיוק לאן הוא מכוון כשכתב לבן גביר: "תתעורר". הוא פנה לשר לביטחון לאומי, אבל דיבר מעל ראשו אל הצעיר החרדי שראה את התמונות מבני ברק, שמע את זעקות המפגינים, וזכר שבן גביר הבטיח להיות האיש שיטפל במשטרה, ביועמ"שית, בפרקליטות ובאכיפה הבררנית. עכשיו דרעי אומר לו: תראה מה קרה דווקא במשמרת שלו ודווקא לנו, כובשי הכיפות השחורות.
כוח, כבוד, ביטחון, נקמה בממסד
המאבק הזה התחיל כבר בבחירות הקודמות. בש"ס וביהדות התורה זיהו אז תופעה שהדאיגה אותן מאוד: צעירים חרדים, בעיקר מהשוליים הפחות ממושמעים של המגזר, החלו להימשך לבן גביר. לא בהכרח תלמידי הישיבות הקלאסיים שנעים לפי הוראת הרבנים, אלא חרדים עובדים, צעירים מהפריפריה, חב"דניקים, מצביעים מזרחיים מסורתיים וחרדים לאומיים יותר. מבחינתם, בן גביר דיבר בשפה שהמפלגות החרדיות כבר פחות יודעות לדבר: כוח, כבוד, ביטחון, נקמה בממסד.
אצל חלק מהצעירים החרדים נחלשה ההנחה הישנה שהעסקנים יודעים הכי טוב, שהרבנים יורו והציבור יתייצב כאיש אחד, ושכל שאלה פוליטית מסתיימת בפתק של המפלגה החרדית. איתמר בן גביר נכנס בדיוק לסדק הזה. הוא לא הציע להם עוד ועדת חריגים, עוד הסדר תקציבי ועוד שיחה עם פקיד. הוא הציע להם תחושה- שמישהו סוף סוף לא מתבייש לכעוס בשמם.
הסיבות ברורות. חלק מהצעירים החרדים הרגישו שהמפלגות החרדיות דואגות למוסדות, לתקציבים ולדילים, אבל לא תמיד לכבוד שלהם ברחוב. הקורונה, אסון מירון, המאבקים על הגיוס, האלימות המשטרתית והתחושה שהמערכת המשפטית מתייחסת לחרדים כאל חשודים קבועים - כל אלה הכינו את הקרקע. בן גביר הגיע לשם עם מגפון פוליטי מוכן: אני לא מתנצל, אני לא מתפשר, אני יודע לדבר עם הכוח בשפה של כוח.
מי באמת דואג לבחורי הישיבות?
דרעי מבין את הסכנה. בן גביר לא צריך לקחת מש"ס שלושה מנדטים כדי להכאיב לה. מספיק שינגוס בשוליים, יחליש את ההתלהבות וייקח כמה עשרות אלפי קולות של צעירים כועסים. במערכת בחירות צפופה, זה יכול להיות ההבדל בין כוח חרדי יציב לבין מפלגה שנאלצת להתגונן בתוך הבית שלה.
לכן ש"ס מנסה כעת להחזיר את הדיון למגרש החרדי הקלאסי: מי באמת דואג לבחורי הישיבות? מי מביא תקציבים? מי מגן על עולם התורה? מי יושב בחדרים שבהם נסגרים החוקים וההסדרים? בן גביר, מבחינת דרעי, הוא רעש בלי תוצאה. הוא יודע לצעוק על היועמ"שית, אבל לא הצליח למנוע אלימות שוטרים נגד חרדים.
זו גם הסיבה שדרעי מדגיש שוב ושוב את שאלת התוצאה. בש"ס רוצים שביום הבחירות הבחור החרדי ישאל את עצמו לא מי צעק יותר חזק, אלא מי סידר מעונות, תקציבים, מוסדות, מי ניסה להגן על הישיבות. מול בן גביר, דרעי מנסה להחזיר את השיחה מהזעם אל החשבון הפשוט: מה קיבלת בפועל. ועוד יותר - לשיח הישן של זהויות, כאשר איתיר בן גביר יוצג כאחד שהוא "לא משלנו".
מי נלחם במערכת?
בן גביר, מצידו, רוצה שהדיון יישאר במגרש שלו: מי נלחם במערכת? מי לא מפחד מאנשי קפלן? מי לא מתחנף לבג"ץ? מי אמר לחרדים מראש שהזהירות שלהם תעלה להם ביוקר? מבחינתו, כל עימות בין שוטרים לחרדים הוא הוכחה נוספת לכך שהבעיה אינה אצלו, אלא אצל מי שלא נתנו לו לפרק את המנגנונים שמגבילים אותו.
לקראת הבחירות, העימות הזה רק יחריף. עם העמקת משבר הגיוס, ש"ס ויהדות התורה מנסות להפוך אותו לקריאת חירום מגזרית: רק כוח חרדי עצמאי יכול להציל את עולם התורה. אבל אם הרחוב הצעיר ירגיש שההנהגה החרדית שוב דיברה גבוהה ונשארה בלי הישגים, בן גביר ינסה להיכנס בדיוק לשם.
האירוע בבני ברק היה הרבה יותר מהפגנה שפוזרה בכוח. הוא היה הרגע שבו המאבק הפוליטי הסמוי הפך גלוי. דרעי סימן את בן גביר כאחראי, בן גביר סימן את דרעי כמי שנכשל. שניהם יודעים שהשוטרים, המפגינים והכביש החסום הם רק התפאורה במחזה הפוליטי לקראת הבחירות. הסיפור האמיתי הוא מי יצליח לשכנע את הצעיר החרדי הכועס שהוא הבית הפוליטי שלו.
התרעות פיקוד העורף