חזן פתח וסימן את ההבדל בין אולפן עם פאנל לבין מפגש אחד על אחד: "שם את לא לבד. את מקבלת מגננה. צועקים עליי באוזנייה כל פעם שאני עוצר אותך, תוקף אותך. את מרגישה בטוחה".
לוין לא נתנה לזה לעבור: "לא הבנתי. לא בגלל שאני תוקפת אותך? אתה תוקף אותי ועוזרים לי?"
חזן: "לא להפריע".
לוין: "זה שוביניזם מה שאתה אומר עכשיו".
חזן: "לא, לא, לא. אתן דוגלות בשוויון. זה לא שוביניזם. כשאף אחד לא מפריע לנו, אנחנו נפתח את הכול. פוליטיקה, אישיות, חיים, תרבות, מה שבא לך, בלי כפפות".
לוין הגדירה את האווירה: "זה לא פודקאסט, זה לא ריאיון, זה הולך להיות עימות".
חזן תיקן לטון שלו: "זה קרב. זה קרב. אני השארתי פשוט את החניתות והחרבות בכניסה, כי אמרו לי בלי אלימות".
לוין: "אתה לא צריך. יש לך את זה בפה, בלשון", ואז הציעה: "אם אנחנו מתחילים בקרב, בוא נעשה הורדת ידיים".
חזן: "למה? ואז אני אנצח אותך ואז יגידו, אישה, מה את רוצה?", ואז הוסיף: "האמת שאני מפחד שאת תנצחי אותי".
לוין: "נראה לי שזו הבעיה. זה הסיפור".
הורדת הידיים הפכה לרגע המותח של כל השיחה. לוין דרשה ממנו: "תהיה ישר", וחזן ענה: "ישר לעקוץ. תהיה ישר".
אחרי הקרב חזן התלונן: "כואב לי. כואב. מה פתאום, לא נתתי".
לוין: "אתה נתת לי?"
חזן: "לא, מה פתאום. הנה, נשים בטנק".
לוין: "עוד הפעם".
חזן: "לא, עכשיו אני כבר עייף. באמת. לא ישנתי כל הלילה. ראיתי כדורגל. קמתי לבקבוק לילדים".
לוין עקצה: "כל היום תירוצים יש לכם. במקום להודות שאתם כישלון. כל היום תירוצים".
חזן פרשן את הקרב: "חברים, היא באמת חזקה. זה לא אמיתי. היא חזקה מאוד. השיטה היא לא להיכנע. היא תגיד מתי להיכנע. אני סובל מכאבים. היא משתמשת בציפורניים. זה אירוע לא חוקי. זה השמאל. כשאתם לא מסוגלים, אתם מכים מתחת לחגורה, או במקרה הזה מתחת לפרקי האצבעות".
לוין: "תודה בתבוסה, תפסיק לחפש אחרים כאשמים".
משם עברו לדייטים. חזן סיפר על חברה של אשתו שיצאה לדייט, סיימה את הקשר - ואז קיבלה דרישה להשתתף בחשבון. "דייט שני. היא מבינה שזה לא זה. שולחת לו באלגנטיות הודעה: תשמע, זה לא בשבילי, זה לא מתאים. מה הוא אומר לה? אתמול החשבון היה כך וכך, תעבירי לי חצי".
לוין לא התרשמה: "בגלל זה הוא גאון?"
חזן: "נגמרו הימים, מיקי. נגמרו הימים שאתן מנצלות אותנו. היא העבירה לו בביט".
לוין: "אז היא פראיירית".
חזן: "אמרתי לה גם. כפרה עלייך, למה העברת? כל הכבוד לו, באמת".
לוין הפתיעה עם ביקורת משלה על גברים: "הגברים לאחרונה הפכו להיות קוקסינלים. סליחה על המילה. אנחנו לא רוצות שהם יפרנסו אותנו. אבל גבר צריך להראות גבריות. עדיין אנחנו בעולם של גברים ובעולם של נשים".
חזן השיב במשפט שהפך את הדיון לסוגיה חברתית: "אנחנו לא כספומט. אנחנו גברים. אנחנו גם עובדים. ואתן בעולם שדורשות שוויון. הולכים ויוצאים לדייט ולא יוצא שום דבר - חצי חצי, מה הבעיה?"
מיד אחר כך סייג את עצמו: "גילוי נאות, מעולם לא עשיתי את זה. שילמתי וביוקר. בדייט הראשון שלי עם רינת, אשתי שתחיה, נעלם לי ארנק שהיה בו הרבה כסף. אמרתי, יאללה, זה חלק מהאירוע. תרומה להצלחה. באמת יצאה מזה חתונה".
לוין זרקה: "אתם מקבלים דברים אחרים בתמורה".
גם בהמשך השיחה, כשהנושאים הפכו כבדים, הדיון ביניהם חזר שוב ושוב לבדיחות. אחרי השריטות ביד אמר חזן: "אשתי, אני אבוא הביתה, תגיד לי: איפה היית? מי זאת החתולה הזאת שתקפה אותך?"
לוין: "בוא נעשה מה שאנחנו אוהבים לעשות. כל כך הרבה צופים אומרים לי: מיקי, איך אנחנו אוהבים את העימותים שלך עם אורן".
חזן: "האמת שהיינו יכולים לצחוק פה עוד שעות".
בהמשך, סביב כוס מים באולפן, לוין אמרה לו: "שמתי לך רעל. האמת שעשיתי לך שיהיה לך קלקול קיבה ושלשולים כל הלילה".
חזן נכנס לבדיחה: "יש לי קיצי בבטן כבר שעה. רינת, תקני לי אימודיום. או איך שלא קוראים לזה סטופיט. וזה אני עם ואבן, את מבינה?"
לוין: "למה?"
חזן: "אם אני הייתי היא, הייתי מוסר את תעודת הזהות ועוזב את כל הקשר".
לוין: "בגלל שהיא מפחדת על הקריירה שלה?"
חזן: "מי ששם את הקריירה שלו לפני המדינה - בואי נעצור".
לוין ניסתה להרחיב: "זאת אומרת שמי ששם את הקריירה שלו, את המשפחה שלו, את עתיד הילדים שלו לפני המדינה?"
חזן: "לא תקין".
לקראת הסיום חזרו השניים לאופי המפגש ביניהם. חזן אמר: "אנשים לא יודעים שזה ספונטני, לא תכננו. ישבנו אתמול ואמרנו חייבים לעשות משהו".
לוין אמרה: "כי אנחנו מקבלים את הפידבקים החיוביים שנורא אוהבים לראות אותנו", ואז עקצה: "וכולם אומרים שזה עושה לך בית ספר".
חזן: "מה בית ספר? תעשי לי בית ספר?"
חזן ניסה לתת סיכום רחב יותר לדינמיקה ביניהם: "אני באמת חושב שאת מייצגת חלק מהציבור בישראל, לא את הרוב. ואני חושב שאני מייצג את רוב הציבור בישראל. עם כל הריבים - אפשר להוכיח שגם כשרבים אוהבים. אפשר לקיים פה מדינה ביחד".
התרעות פיקוד העורף