סוגיית המלחמה בעזה ותמיכתה של ארצות הברית בישראל הפכו לאחד ממוקדי המאבק המרכזיים בתוך המפלגה הדמוקרטית, שמצויה בימים אלו בעיצומה של מלחמת אחים אידיאולוגית. לקראת פריימריז דרמטיים שיתקיימו מחר (שלישי) בניו יורק, מתברר כי הסוגיה הישראלית, יחד עם פעילותה של השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, מהוות את קו השבר הבולט ביותר מחוץ לתחומי הכלכלה. על פי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, מועמדים פרוגרסיבים רבים משתמשים בביקורת על ישראל ועל הנשיא לשעבר ג'ו ביידן כדי לנגח דמוקרטים מתונים שנתמכים על ידי השדולה, בעוד הממסד הדמוקרטי מתקשה להגן על עמדותיו המסורתיות בקרב בייס הבוחרים הצעיר והרדיקלי יותר. המאבק על עיצוב דמותה ועתידה של המפלגה הדמוקרטית הגיע השנה לשיאים חדשים. מניו יורק ועד קליפורניה, כוחות פרוגרסיביים ומרכזיים מתנגשים במספר חסר תקדים של מערכות בחירות מקדימות לתפקידים מקומיים, מדינתיים ולקונגרס. לדברי מומחים, המוסדות הרשמיים של המפלגה הולכים ונחלשים, בעוד ארגונים חיצונים וקבוצות שוליים הופכים לכוח המוביל בשטח. ליאם קר, ממייסדי קבוצת "וולקאם" התומכת במרכז הדמוקרטי, מתאר את המצב כ"לוחמת סיעות ישירה ומפורשת", וטוען כי פלגים שלמים מנהלים בפועל מפלגות בתוך המפלגה. עד כה, המאבקים הללו לא הניבו ניצחון מוחץ לאף צד, אך ניכר כי השמאל צובר נקודות. מועמדים שזכו לתמיכת הפלג הפרוגרסיבי רשמו הישגים מרשימים, בהם בחירתו של הסוציאליסט-הדמוקרטי זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק והגעתו של גרהאם פלאטנר (חקלאי המגדל צדפות) למועמדות לסנאט מטעם מיין. במקביל, המרכז חגג ניצחונות משלו, כמו זה של קסבייר בסרה במירוץ למושל קליפורניה וג'וש טורק בבחירות לסנאט באיווה. עם זאת, אם המועמדים הנתמכים על ידי ממדאני ינצחו ביום שלישי בניו יורק, ביניהם בראד לנדר (שצפוי לגבור על חבר הקונגרס דן גולדמן) ודריאליזה אבילה שבלייה - אשר עשויה להפוך ל"חברת הקונגרס השמאלית ביותר אי פעם" – היתרון של הפרוגרסיבים יורגש היטב. ההצלחה של השמאל השנה מזכירה לרבים את הדינמיקה של שנת 2018, אז התסכול מהממסד הדמוקרטי אל מול דונלד טראמפ הוביל לבחירתה של חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז וחברות ה"סקווד" הנוספות. דיוויד וסרמן, פרשן פוליטי ב"קוק פוליטיקל ריפורט", מסביר כי כאשר בוחרים דמוקרטים מתוסכלים מחוסר היכולת של מפלגתם לבלום את טראמפ, הם נוטים שמאלה באופן דרסטי. לצד זאת, קבוצות מרכזיות טוענות כי רוב ההצלחות של השמאל מתרכזות באזורים בטוחים לדמוקרטים. במחוזות התחרותיים, שעשויים להכריע את השליטה בקונגרס, נציגים מתונים עדיין נתפסים כברירת המחדל ההכרחית כדי למשוך קולות צפים. אסטרטגיית מחנה השמאל עוברת כעת שינוי מעניין. ג'וזף גיוורגיס, מנכ"ל ארגון "אור רבולושן" שהקים הסנאטור ברני סנדרס, מציין כי המועמדים הפרוגרסיבים מתמקדים כיום בצרכים כלכליים ומנסים לשפר את רמת החיים של הבוחרים, תוך צמצום העיסוק בנושאי חברה מקטבים. כמעט כל המועמדים תומכים במערכת בריאות אוניברסלית ובמס עושר. אך כאמור, הנושא הלא-כלכלי הבוער ביותר שמלכד את המחנה הוא ההתנגדות החריפה למלחמה בעזה ולקשר עם איפא"ק, אשר הפכו למבחן טוהר אידיאולוגי מחמיר עבור חלקים גדלים והולכים בסיעה. בעוד ששני הצדדים מסכימים כי מוקדם לקבוע כיצד תסתיים המערכה, רבים מעריכים כי השפעתה תהדהד עד לבחירות לנשיאות בשנת 2028. ליס סמית', אסטרטגית דמוקרטית המייעצת למועמדי מרכז, מזהירה כי הבוחרים אולי זורקים את ספר החוקים הישן, אך מה שעובד טוב באזורים כחולים בוהקים וברשתות החברתיות - לא תמיד מנצח בחירות כלליות. כששאלת הניצחון על טראמפ ובעלי בריתו בתנועת MAGA מרחפת מעל, נראה שבמחוזות הקריטיים באמת, שיקול הבחירות והיכולת להביא קולות מתונים עדיין יגברו על האידיאולוגיה הטהורה.
התרעות פיקוד העורף