כל זה קורה כשצה"ל, צבא ההגנה לישראל, הגוף שאמור להגן על קיומנו כאן, קורס לתוך עצמו. כשבקרוב, למרבה הפלצות, נציין 1,000 חללי צה"ל מאז 7 באוקטובר (בלי נרצחים אזרחיים), עשרות אלפי פצועים, עשרות ואולי מאות אלפי פגועי נפש ופוסט-טראומטיים. מול כל זה היה אפשר לצפות לקצת צניעות. הידוק חגורה במגזרים מסוימים, בעיקר כאלה שלא משתתפים במאמץ.
מה שקיבלנו זה הפוך. בולמוס בלתי נשלט. מהר שלל חש בז. הסתערות המונית על הקופה, או על מה שנשאר ממנה. כל זה נעשה בסמכות וברשות, לאור היום, בראש מורם ובגאווה. אם היינו בתקופת התנ"ך, אני מניח שהקב"ה היה כבר מוריד עלינו מבול. בעצם הוא כבר הוריד ("טופאן אל-אקצא", בתרגום לעברית זה מבול אל-אקצא, תוכנית "חומת יריחו").
מה נתניהו מקבל? מה שהוא צריך: המשך מרוץ החקיקה האנטי-דמוקרטית שלה הוא זקוק כדי להמשיך להחריב את מוסדות המדינה ולייצר אופציה להימלטות מאימת הדין. הכל, עד הרגע האחרון: הכפפת מח"ש לשר המשפטים (לראשונה פוליטיקאי ינהל כאן חקירות), פיצול תפקיד היועמ"ש, חוק החלשת התקשורת ושלל חוקי הפיכה נוספים.
הבעיה היא שהוא לא משלים עם גורלו. הוא מנסה לשנות אותו. הוא הראשון שיודע שהתיקים לא קרסו, להפך. השאלה היא למה עוד הוא מסוגל כדי להימלט מאימת הדין. אני לא יודע את התשובה - ודי מפחד לחשוב עליה.
התרעות פיקוד העורף