"להחלטת הממשלה אין תוקף משפטי, אין תוקף מוסרי וכל משמעותה היא עבריינות והפרת חוק על ידי הממשלה ושריה. אם לא נתנגד עכשיו, בכל דרך חוקית, להכרזת המלחמה של הממשלה נגד הדמוקרטיה ונגד שלטון החוק, לא יהיו כאן בחירות חופשיות, לא תהיה כאן דמוקרטיה, לא יהיה מי שיוכל להילחם, וישראל לא תשרוד".
ברקע עומדת החלטת בג"ץ מ-17 ביוני, שאפשרה את המשך פעילותה של מועצת הרשות השנייה, אף שמספר חבריה ירד מתחת לרף של שני שלישים מחברי המועצה - רף שלטענת הממשלה נקבע במפורש בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. במסמך שאושר בממשלה נקבע כי ההחלטה "סותרת את הוראת סעיף 21 סיפא לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990".
המסמך שאישרה הממשלה מנוסח כהצהרה עקרונית בת חמישה סעיפים, אך בפועל הוא מציב חזית ישירה מול פסיקת בית המשפט העליון. כבר בסעיף הראשון נקבע כי "לא הממשלה עומדת מעל החוק, לא הכנסת עומדת מעל החוק, ולא בית המשפט העליון עומד מעל החוק". בסעיף הבא נכתב כי החלטה שיפוטית המחייבת את הממשלה, שר, רשות סטטוטורית או עובד ציבור לפעול "בניגוד חזיתי ללשון חוק מפורשת" אינה ביקורת שיפוטית לגיטימית אלא הפרת שלטון החוק.
הממשלה לא הסתפקה בהכרזה עקרונית. במסמך נקבע כי תפעל "בכל הכלים החוקיים" כדי להביא לביטול פסק הדין, ובינתיים מבהירה כי לא תישמע בפניה כל טענת הסתמכות, "מעשה עשוי", תקינות מינהלית או כל טענה אחרת שתבקש להעניק תוקף לפעולות שתבצע מועצה שלדעתה אינה עומדת בתנאי הסף שקבע המחוקק. משמעות הדברים היא שהממשלה מאותתת כבר כעת כי מבחינתה, כל החלטה שתתקבל במועצת הרשות השנייה מכוח פסיקת בג"ץ עלולה להיחשב כחסרת תוקף.
הסעיף האחרון במסמך מחדד עוד יותר את העימות. הממשלה טוענת כי אין מדובר בוויכוח משפטי רגיל או במחלוקת פרשנית מקובלת, אלא ב"מקרה קיצון" שבו לשון החוק ברורה, התוצאה המשפטית ברורה, ובית המשפט "מבקש לרמוס את דבר המחוקק בצורה גלויה וברורה, וללא כל מקור סמכות".
שר התקשורת קרעי הציג את ההחלטה כקו אדום ביחסי הרשויות. "שופטי בג"ץ אינם הכנסת, ושכרון כוח לא נותן סמכות למחוק מהחוק תנאי סף מפורש, גם אם אינו נוח להם", אמר. "שלטון החוק אינו שלטון השופטים. היום הממשלה קבעה באופן ברור: כשבג"ץ רומס את החוק, המדינה לא תיתן לכך יד. שני שלישים הם דרישה חוקית ולא המלצה, ומועצה שאינה עומדת בתנאי הסף שקבע המחוקק לא מתקיימת והחלטותיה שוות כקליפת השום".
גם שר המשפטים לוין הציג את המהלך כחלק מהמאבק על יחסי הרשויות. "שלטון החוק פירושו שהחוק מחייב את כולם, גם את בית המשפט", אמר. לדבריו, כאשר פסיקה עומדת "בניגוד חזיתי ללשון החוק", אין מדובר בביקורת שיפוטית אלא בפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות. "נמשיך לפעול בכל הכלים החוקיים כדי להשיב את שלטון החוק על כנו", הוסיף.
אף שההצהרה אינה מבטלת את פסק הדין ואינה משנה את הדין הקיים, היא מהווה צעד פוליטי ומשפטי חריג בעוצמתו. למעשה, הממשלה מודיעה כי מבחינתה, פסיקה של בית המשפט העליון אינה יכולה ליצור סמכות שלטונית כאשר זו עומדת, לשיטתה, בניגוד מפורש ללשון החוק. בכך מחריף העימות בין הממשלה לבין בג"ץ סביב גבולות הביקורת השיפוטית וסמכותו של בית המשפט לפרש את החוק.
פרט בולט נוסף היה היעדרותו של ראש הממשלה נתניהו בזמן אישור ההצהרה. בעוד הממשלה אימצה פה אחד את המסמך החריף ביותר שהוצג בתקופה האחרונה נגד פסיקת בג"ץ, נתניהו לא נכח בחדר בעת קבלת ההחלטה. ההחלטה הובלה על ידי לוין וקרעי, והיא מצטרפת לשורת עימותים מתמשכים בין הממשלה לבין מערכת המשפט סביב גבולות סמכותו של בית המשפט העליון.
ברקע להחלטת הממשלה עומד העימות המתמשך סביב הרכב מועצת הרשות השנייה. לאחר שהממשלה קידמה מינויים למועצה חדשה, הוגשו עתירות לבג"ץ בטענה לפגמים בהליך המינוי, ובית המשפט הוציא צו שמנע את כניסת המועצה החדשה לתפקידה. בהמשך התפטרו שבעה מחברי המועצה היוצאת, מהלך שלטענת הממשלה הביא לכך שהמועצה איבדה את הרוב המינימלי הנדרש בחוק ואינה מוסמכת עוד לקבל החלטות.
בג"ץ קבע מנגד כי המועצה תמשיך לפעול גם בהרכב החסר, החלטה שבמסגרתה נמתחה ביקורת על נסיבות ההתפטרויות. החלטת הממשלה שאושרה היום היא למעשה תגובתה הישירה לאותה פסיקה, והיא מבקשת לקבוע כי כל החלטה שתתקבל על ידי המועצה מכוחה של פסיקת בג"ץ לא תוכר על ידי הממשלה.
התרעות פיקוד העורף