קודם כל זאת קריצה לבייס לקראת הבחירות. הרחוב החרדי סוער סביב סוגיית הגיוס, ביטול התקציבים ומעצר העריקים. חברי הכנסת החרדים חייבים להציג לבוחרים "תמונת ניצחון", גם אם היא מינימלית, והוכחה שהם נלחמים על ערך לימוד התורה.
דבר שני, זה מספק תחמושת למאבק נגד בג"ץ. פסילת חוק יסוד על ידי שופטי בג"ץ תשרת את הקואליציה פוליטית. כפי שמגדירה זאת ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) : "מדובר בחוק חילול השם שכולם יודעים שייפסל בבג"ץ. זו אחת המטרות של הקואליציה הזו, שדוהרת למשבר חוקתי כדי להתנגש עם בג"ץ ואז לומר לעסקנים החרדים: 'אנחנו רצינו לעזור לכם להשתמט, זה בג"ץ הרשע שלא נתן'".
שלישית, חשוב לזכור שזו עסקת "תן וקח" קואליציונית: בתמורה לקידום חוק לימוד התורה והחוק להפסקת מעצר עריקים, המפלגות החרדיות אמורות לתמוך בחוקים רגישים של שותפיהן לקואליציה - ובראשם חוק פיצול היועמ"ש והצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר להקמת ועדת חקירה לאומית.
הדהירה הצינית הזו מייצרת מבוכה קשה וסדקים עמוקים בתוך מפלגות הקואליציה עצמן, שקרועות בין המחויבות לדיל הפוליטי לבין הציבור המשרת שלהן שהם אמורים לייצג.
את המלכוד הזה ביטאה היטב ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית). מצד אחד, היא מגינה על מהות החוק ומבהירה כי "לימוד התורה הוא ערך יסוד נעלה, וחלק מחזון המפלגה". אך מן הצד השני, היא מודה בכאב בעיתוי הפסול:
"אינני יכולה ואינני רוצה להתעלם מהעיתוי המורכב. הילדים שלי, החתן שלי וציבור עצום, מסור ונאמן שאותו אני מייצגת, משרתים בחזית ובסבבי מילואים ממושכים כבר כמעט שלוש שנים. הלב הציבורי שותת דם, והעלאת החוק בעת הזו פוצעת ומייצרת ספקולציות פוליטיות מפלגות ומיותרות של השתמטות".
כדי לנסות ולפתור את הפלונטר מבלי לפרק את הדיל, הציעה וולדיגר פשרה: לא לחוקק חוק יסוד עצמאי, אלא לשלב את הערך כסעיף בתוך חוק-יסוד: ישראל - מדינת הלאום, שם מקומו הטבעי "הרחק מכל קשר או זיקה לסוגיית הגיוס והשירות הצבאי".
בשורה התחתונה: חוק היסוד הזה לא יפתור את משבר הגיוס ולא ימנע מעצרים, אבל במגרש הפוליטי - הדיל הפרלמנטרי והיכולת לייצר עימות מתוכנן מראש מול בג"ץ, לקראת הבחירות שווים לקואליציה הרבה יותר מחוק מעשי בשטח.
התרעות פיקוד העורף