הדיון שנערך הפך לזירת עימות כואבת, כאשר לוחמים הלומי קרב התפרצו בזעקות שבר לעבר חברי הוועדה, בטענה שהם לא מקבלים טיפול נאות מהממשלה, ובדרישה להכניס לחוק היסוד סעיף שיגדיר גם את הלוחמים והלומי הקרב כ"ערך עליון".
אחד הלוחמים, שהציג בפני הנוכחים את הדיסקיות של חבריו שנפלו, תיאר את המציאות היום-יומית והלילית הקשה איתה מתמודדים הלומי הקרב: "אלינו הילדים באים לבקר בלילה! אותנו! הפרצופים של האנשים - אותנו באים לבקר! של החברים שמתפוצצים לנו בידיים... אם הייתי נותן לכם, לאחד מכם, את הסרט מהטלפון שלי, מהגופות, אתם לא הייתם ישנים בלילה!".
בדבריו התייחס ישירות לליבת הוויכוח הציבורי סביב חוק גיוס החרדים ופטור ללומדי התורה, ותהה כיצד המערכת מעיזה לבקש לגייס מגזרים נוספים כאשר היא מפקירה, לדבריו, את אלו שכבר נלחמו: "אתם מדברים איתי על גיוס של חרדים?! תתחילו לקחת אחריות על מי שכן הלך! מי שכן נלחם! למה שחרדי יכניס את עצמו לצבא אם אתם לא דואגים ללוחמים שלכם?! לאלה שהלכו ונלחמו ונפצעו בגוף ובנפש?!"
בפתח דבריו, ביקש סעידיאן להבהיר כי אינו מזלזל בחשיבותה של המסורת ובלומדי התורה. הוא הסכים עם הטענה כי ערך לימוד התורה נדחק לעיתים הצידה, וציין לטובה את תרומתם של לומדי התורה לחברה: "הם אלו שדואגים שנאכל כשר, הם מוהלים את הבנים שלנו", אמר. עם זאת, סעידיאן הדגיש את ההבדל התהומי בין לימוד תאורטי למציאות המדממת של הלוחמים בחזית. "עם כל הכבוד לערך התורה והשירות הצבאי, התיקון שהכי צריך לעשות פה זה לתת ערך עליון למי שיצא לקרב והיה מוכן למות", הצהיר.
סעידיאן תיאר בכאב את החוויות שעוברים אותם לוחמים, שהם לדבריו חלק קטן בלבד מהחברה: "יש אנשים שהלכה למעשה, שהם אולי 10% מהאוכלוסייה, שיוצאים לקרב. איבדו חברים מול העיניים. אספו גופות. הקריבו את הכול, לא בתאוריה - בקו האש".
לדבריו, הלוחמים והלוחמות שנפצעו, שאיבדו חלקי גוף או נפש, נאלצים להתמודד עם תחושה קשה של נטישה מצד הממסד ברגע שהקרבות מסתיימים. "הלוחם מרגיש שזהו, המדינה שכחה אותו. הוא צריך להרגיש שהמדינה מעריכה אותו כל רגע".
התרעות פיקוד העורף