שם, יותר מאשר בהצהרה הרשמית עצמה, נחשף הוויכוח האמיתי. טראמפ אינו רואה את ארדואן כפי שרואים אותו בישראל. מבחינתו, טורקיה היא מעצמת נאט"ו עם צבא חזק, מדינה שיכלה לבחור "בדרך אחרת" מול ישראל ואיראן, ובחרה שלא לעשות זאת. הוא שיבח את אנקרה על שלא הצטרפה ללחימה "מהצד השני", ואף רמז כי ייתכן שנמנעה מכך בזכותו.
ההיגיון של טראמפ בעסקת המטוסים
מטוסי ה-F-35 נעשו לסמל של המחלוקת הזאת. טראמפ מבקש להחזיר את טורקיה אל מרכז המערכת המערבית. אחרי שנים שבהן אנקרה שילמה מחיר על רכישת מערכת ה-S-400 הרוסית - סנקציות אמריקניות שהוטלו ב-2020 במסגרת חוק CAATSA והדחה מתוכנית ה-F-35 - הוא מאותת שהפרק הזה, מבחינתו, יכול להיסגר. "אני לא רוצה להטיל סנקציות על חברים", אמר, ובכך פתח פתח להקלה על טורקיה ולגישה סלחנית יותר כלפי בעלת ברית סוררת, אך עדיין חיונית.
ההיגיון שלו אינו מסובך. טורקיה שולטת במעבר בין הים השחור לים התיכון, משפיעה על סוריה, מכירה מקרוב את איראן, מחזיקה בצבא מהגדולים בנאט"ו, ומבחינת טראמפ עשויה לסייע בייצוב האזור, בריסון ההשפעה הרוסית ובהשארת אנקרה בתוך המחנה המערבי. בעיניו, הרחקת טורקיה לא שינתה את התנהגותה; החזרתה למסגרת האמריקנית עשויה, אולי, לשרת טוב יותר את האינטרס האמריקני.
הדפוס הטורקי בעיניים ישראליות
בישראל מתקשים לקבל את הקריאה הזאת. טורקיה של ארדואן כבר אינה נתפסת בישראל כבעלת ברית מערבית מורכבת שאפשר להכיל את חריגותיה. בשנים האחרונות היא הפכה בהדרגה ליריבה אזורית. התמיכה הפוליטית בחמאס, ההתבטאויות החריפות נגד ישראל מאז 7 באוקטובר, המעורבות בסוריה, העימותים עם יוון וקפריסין והשאיפות הטורקיות במזרח הים התיכון אינם נקראים בירושלים כאוסף מקרי של משברים.
מכאן נובעת גם ההתנגדות הישראלית לעסקה, שאינה מוגבלת לחיל האוויר. בשנים האחרונות מתגבשת במערכת הביטחון תפיסה שלפיה הזירה הימית תהיה אחד ממוקדי החיכוך המרכזיים בעשור הקרוב. גילויי הגז, נתיבי הסחר, מתקני האנרגיה והפרויקט לחיבור ישראל לרשת החשמל האירופית באמצעות כבל תת-ימי דרך קפריסין ויוון, הפכו את מזרח הים התיכון לנכס אסטרטגי.
במקביל, טורקיה מקדמת את תפיסת "המולדת הכחולה", שמרחיבה את תביעותיה והשפעתה במרחב הימי ומערערת על חלק מההסדרים הקיימים. החשש בישראל הוא שחיזוק צבאי של טורקיה לא ישפיע רק על מאזן הכוחות האווירי, אלא גם על הביטחון העצמי של אנקרה כשהיא מפעילה לחץ סביב אותם נכסים אסטרטגיים.
הזווית של ארדואן
גם עבור ארדואן, ה-F-35 הוא הרבה יותר ממטוס. חזרה למסלול הרכש תהיה מבחינתו ניצחון מדיני. הוא יוכל לטעון כי למרות פרשת ה-S-400, למרות הסנקציות ולמרות העימותים עם ישראל, ארצות הברית מכירה במעמדה של טורקיה כמעצמה אזורית שאי אפשר לעצב בלעדיה את הסדר החדש. מבחינתו, פתיחת הדלת חשובה כמעט כמו העסקה עצמה: היא מחזירה את אנקרה למעמד שממנו נדחקה לפני שנים.