בטור דעה שנכתב ב"אלנשירה", שלא צוין מי כתב אותו, נכתבה סקירה מעמיקה על החשיבות של כניסת ממשלת לבנון לדרום לבנון - אך הובהר שכניסת הצבא אינה מספיקה, ונדרש יותר בכדי שחיזבאללה יהפוך ללא רלוונטי.
"עם כל משפחה שחוזרת לכפר בדרום כדי לפנות את ההריסות או לפתוח מחדש חנות שנסגרה במשך חודשים, עולה מבחן נוסף, חשוב לא פחות משאלות הנסיגה, הנשק ופריסת הצבא: מי באמת ישקם את הדרום הזה? מי יתקן את הבתים, יפתח מחדש את בתי הספר, יתקן את הכבישים ויאפשר לחוזרים להישאר?", נפתח הטור בשאלה.
בטור צוין שהעיסוק הוא ב"אזורי פיילוט" ובשאלת מסירתם ללבנון, אך בשטח קורה משהו אחר: "נתונים רשמיים מצביעים על כך שכ-400,000 עקורים חזרו לדרום, למרות העובדה שרבים מבתיהם ניזוקו", נכתב.
"החזרה הנוכחית אינה מסמלת חזרה לשגרה, אלא חושפת את הקשר של התושבים לאדמתם למרות השקט השברירי וחוסר הערבויות", נכתב עוד, לאחר שצוין כי אין עדיין מענים ממשלתיים לתושבים החוזרים לביתיהם ההרוסים בלבנון.
"ייתכן כי לבנון תוכל לפרוס צבא", נכתב, "אך הישג זה יישאר בלתי שלם אם המדינה לא תצליח להשיב את אמון הציבור, ואם אנשים ימשיכו להסתמך על אחרים בפרטי חיי היומיום שלהם. ריבונות אינה נמדדת רק על ידי מי שמניף את הדגל בגבולות, אלא גם על ידי הגוף שאליו פונים אזרחים".
"הגוף המאפשר לאנשים לשרוד עשוי להפוך לבולט יותר בתודעה הציבורית מאשר הגוף האחראי על הביטחון, ובכך ליצור שתי ריבונות מקבילות: ריבונות רשמית במחסומים וריבונות חברתית בפתח ביתם", הזהיר הטור מהסכנה בשתי ישויות נפרדות.
בטור, צוין הפיילוט של החזרת השטחים ללבנון וכניסת צבא לבנון לאזור. אולם, נכתב "היישום מגלה נתק הולך וגובר בין מסלולים אלה; ההיבט הביטחוני נראה דחוף יותר, בעוד שהשיבה והשיקום נותרו תלויים במימון ובהחלטות פוליטיות".
כאן, מבהיר הכותב, נכנסת חיזבאללה. "לא ניתן להבין משוואה זו ללא הבנת הניסיון של חיזבאללה בפיצויים ובשיקום, לאחר סכסוכים קודמים. מערכת היחסים של המפלגה עם תושביה לא נבנתה אך ורק על נשק ורטוריקה פוליטית, אלא גם על רשת של מוסדות בריאות, חברה, חינוך ושירותים. בתקופות קודמות, המהירות שבה שולמו פיצויים ותוקנו בתים הייתה אחד המקורות הבולטים ביותר לתמיכה עממית מתמשכת במפלגה".
"בסופו של דבר, הקרב על הדרום לא יוכרע רק על ידי נסיגת החייל הישראלי האחרון או כניסת הגדוד הלבנוני הראשון לאזור חדש. המבחן האמיתי מתחיל כאשר האזרח החוזר דופק על דלת רשמית ומבקש עזרה בתיקון ביתו או פתיחתו מחדש של בית הספר בכפרו, וכאשר הוא מגלה האם המדינה מחכה לו, או שמא הוא נאלץ לפנות למפלגה, עמותה או מממן זר כדי לספק את צרכיו הבסיסיים", נכתב.
"הצבא אולי ישתלט על השטח ויחזיר לעצמו את נוכחותה הרשמית של המדינה, אך הגוף שמפנה את ההריסות, מפצה את הקורבנות ומחזיר את החשמל, המים והתעסוקה יהיה שותף בעיצוב עתיד האזור. אם המדינה תיעדר ממשימה זו, ריבונותה תישאר גלויה רק במחסומים ופחות נוכחת בחיי היומיום. עם זאת, אם מוסדות רשמיים יוכלו לנהל את השיקום במהירות, בהגינות ובשקיפות, תהיה להם הזדמנות נדירה להחזיר לעצמם משהו יקר ערך הרבה יותר: אמון העם. אז, המדינה לא תהיה עוד רק גוף המבצע הסכמי ביטחון, אלא המוסד שמגן, משקם ומעצים את אזרחיה. בסופו של דבר, הגוף שבונה מחדש את הדרום עשוי בהחלט להיות זה שיזכה בלגיטימציה שלו".
התרעות פיקוד העורף