שרי החוץ של 27 מדינות האיחוד האירופי ידונו היום (שני) בבריסל באפשרות להטיל הגבלות חדשות על סחר במוצרים שמקורם בהתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון. הדיון יתבסס על מסמך חסוי שהכינה הנציבות האירופית, ובו שלוש חלופות מרכזיות: הנהגת מערכת רישיונות ליבוא, הטלת מכסים גבוהים שיקשו על שיווק המוצרים באירופה, או איסור מלא - ובאפשרויות מסוימות חלקי - על הסחר בהם.
במקביל, חלק מהמדינות התומכות במהלך נשענות על חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מהאג מיולי 2024, שקבעה כי נוכחותה המתמשכת של ישראל בשטחים אינה חוקית וכי על מדינות להימנע מצעדים המסייעים להמשך המצב הקיים.
בשלב זה לא צפויה הצבעה או החלטה מחייבת. השרים אמורים לבחון את מידת התמיכה הפוליטית בכל אחת מהחלופות ואת השאלה המשפטית המכרעת: האם ניתן לאשר את המהלך ברוב מיוחס במסגרת מדיניות הסחר של האיחוד, או שמדובר למעשה בסנקציה מדינית המחייבת הסכמה פה אחד.
מבחינת ישראל, הדיון חורג בהרבה מהשאלה המצומצמת של סחר בתמרים, יין, תוצרת חקלאית ומוצרים תעשייתיים. בישראל חוששים כי החלטה אירופית משותפת תיצור תקדים משפטי ומדיני, שבאמצעותו ניתן יהיה בעתיד להרחיב את ההגבלות גם לחברות ישראליות המקיימות פעילות מעבר לקו הירוק, לבנקים, לגופי השקעה ולשרשראות אספקה שאינן מפרידות באופן מלא בין ישראל לבין ההתנחלויות.
גורמים ישראליים חוששים גם ממה שמכונה "אפקט בריסל" - מצב שבו רגולציה אירופית הופכת בפועל לסטנדרט בינלאומי. גם אם האיסור יחול רשמית רק על מוצרי ההתנחלויות, חברות מסחר, בנקים, קרנות השקעה, חברות ביטוח ורשתות שיווק בעולם עלולים להחמיר מיוזמתם את מדיניותם כלפי חברות ישראליות, מחשש להסתבכות משפטית או תדמיתית.
המאמץ הישראלי מתמקד אפוא במניעת המעבר ממסמך חלופות להצעה משפטית מחייבת. הדיון עצמו כבר הבשיל בתוך מוסדות האיחוד. המפתח נמצא בעיקר בברלין וברומא. אם גרמניה ואיטליה יתנגדו למהלך, יהיה קשה מאוד להשיג רוב מיוחס של לפחות 15 מדינות המייצגות 65 אחוזים מאוכלוסיית האיחוד. אם אחת מהן, ובעיקר איטליה, תשנה את עמדתה - מאזן הכוחות עלול להשתנות.
ישראל ממקדת את המאמץ הדיפלומטי שלה בניסיון לשמר גוש חוסם של מדינות המסתייגות מאיסור סחר, לערער על האפשרות להעבירו ברוב מיוחס ולהציג את המהלך כסנקציה פוליטית המחייבת הסכמה מלאה.
בישראל רואים במהלך קרב בלימה. המאמץ מופנה לעיכוב התהליך, לריכוך החלופות ולמניעת תקדים משפטי אירופי, שעליו ניתן יהיה להסתמך בעתיד כדי להרחיב צעדים כלכליים נוספים נגד פעילות ישראלית מעבר לקו הירוק.
בישראל טוענים כי ההפרדה שמבקש האיחוד ליצור בין ישראל לבין ההתנחלויות שמעבר לקו הירוק לא תישאר בהכרח תחומה למוצרים המיוצרים מיהודה ושומרון. החשש הוא שחברות אירופיות יעדיפו להתרחק מכל ספק ישראלי שמקור מוצריו אינו ברור, וכי מנגנון רישיונות יחייב גם יצואנים הפועלים בתוך הקו הירוק להוכיח באופן מפורט את מקור חומרי הגלם, הייצור והאריזה.
קו נוסף שבו השתמשה ישראל בעבר הוא שהגבלות על אזורי תעשייה ביהודה ושומרון עלולות לפגוע גם באלפי עובדים פלסטינים. מנגד, תומכי האיסור באירופה טוענים כי תעסוקה פלסטינית אינה יכולה להצדיק סחר התומך, לשיטתם, במפעל ההתנחלויות.
העמדה הישראלית הרשמית היא שההתנחלויות אינן בלתי חוקיות, וכי המחלוקת על עתיד השטח צריכה להיפתר במשא ומתן ולא באמצעות צעדי ענישה חד-צדדיים. ישראל דוחה את הפרשנות האירופית לחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מ-2024, שעליה נשענים חלק מהמשפטנים והמדינות הדורשים להפסיק את הסחר.
יכולתה של ישראל להשפיע על הדיון נפגעה גם בשל המשבר החריף בין סער לבין שרת החוץ של האיחוד, קאיה קאלאס. בחודש שעבר הודיע סער כי הוא מנתק עמה את הקשר, בעקבות דיווח שלפיו השוותה את ישראל לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. קאלאס היא שמנהלת את ישיבות שרי החוץ ומתאמת בין המדינות, ולכן ניתוק הערוץ הישיר עמה מצמצם את יכולתה של ישראל לפעול בלב המערכת האירופית דווקא בשלב רגיש.
במקביל, ישראל איבדה חלק משמעותי מ"רשת הביטחון" המדינית שעליה נשענה במשך שנים, לאחר השינוי הפוליטי בהונגריה. בחודשים האחרונים הצליח האיחוד לאשר לראשונה סנקציות נגד מתנחלים וארגונים ישראליים, לאחר שהוסרה ההתנגדות ההונגרית שעיכבה בעבר מהלכים דומים. מבחינת ירושלים, מדובר באיתות ברור לכך שהיכולת להסתמך על וטו אוטומטי של מדינה אחת הולכת ונחלשת.
למרות זאת, הדרך לאיסור כלל-אירופי עדיין ארוכה. אין נוסח חקיקה סופי, אין הסכמה על המסלול המשפטי ואין רוב ברור. גם בסיכום דיונים קודמים הודתה הנהגת האיחוד כי המדינות נותרו חלוקות וכי לא נרשמה תזוזה מספקת בעמדות לצורך אישור צעדים מחייבים.
מבחינת ישראל, הצלחה מיידית תהיה סיום הדיון ללא החלטה וללא הוראה לנציבות להכין איסור מחייב. אך עצם העובדה שאיסור מלא על מוצרי ההתנחלויות מונח כעת באופן רשמי על שולחן שרי החוץ היא כבר שינוי מדיני משמעותי. מהלך שבעבר נחשב לדרישה של אירלנד, ספרד וארגוני זכויות אדם הפך לאפשרות שמוסדות האיחוד בוחנים ברצינות.
התרעות פיקוד העורף