מעבר לזה, הכל עניין של תפיסה אופטימית. אני מסתכלת על דור הצעירים בארה"ב היום, אלה שלומדים בקולומביה ומגיעים מרקע עשיר ופריבילגי, והם חיים בתחושת קורבנות תמידית. התפיסה הזאת מחלחלת וגורמת לך לא להיות מרוצה מכלום – לא מעצמך ולא מהמדינה שלך. אני בוחרת להסתכל על העולם בצורה אופטימית. גם כשיש אתגרים קשים, אנחנו כעם יהודי יודעים לצלוח אותם. האופטימיות הזאת היא מה שעוזר לי לצלוח את היומיום שבו אני גם אמא, גם מרצה וגם אשת ציבור".