לפי הנטען בעתירה, ב-30.6.2026 קבוצה של מפגינים הנמנים על הקהילה החרדית הגיעה בהסעות מאורגנות לזיכרון יעקב, על מנת להפגין מול בית המפכ"ל. אולם, משטרת ישראל מנעה את כניסת המפגינים לאזור ובכך מנעה את האפשרות לקיים את ההפגנה המתוכננת. על רקע זאת, נטען כי "המפכ"ל מנצל את כוחו לרעה כדי למנוע קיום הפגנות מול ביתו, תוך פגיעה חמורה בזכות להפגין". העותרת בהתאם ביקשה להסיר את כל המגבלות הנוגעות לקיום הפגנות מול בית המפכ"ל. ואף ביקשה שההשר בן גביר יפטר אותו.
בשם המשטרה, המדינה הגיבה תגובה מקדמית לעתירה, בה נטען כי יש לדחות אותה על הסף. המדינה הדגישה שב-28.5.2026 פרסמה המשטרה מתווה לקיום הפגנות מול בית המפכ"ל, הקובע כללים שונים בנדון, לרבות לעניין מועדים ושעות לקיום הפגנות וכן מיקומן.
עוד נאמר: "בפניות שצורפו לא צוין מועד ספציפי לקיום מחאה, ולכן לא ברורה הדחיפות במתן מענה; ולא נערכה פנייה לגורמים הרלוונטיים לקיום הפגנות באזור בית המפכ"ל. כמו כן, אילו העותרת הייתה מקיימת מיצוי הליכים, הרי שהיא הייתה נחשפת למתווה".
בנוסף הדגישה המדינה כי "התקבל מידע מודיעיני קונקרטי, שהקים חשש ממשי להפרות סדר חמורות בסביבת בית המפכ"ל. בצד זאת, המשיבים מבהירים כי 'מדובר באירוע קונקרטי שחלף', וניתן לקיים מחאה בקרבת בית המפכ"ל בהתאם להוראות המתווה; וכי, במבט צופה פני עתיד 'לא קיימת הגבלה על כניסת מפגינים או אחרים' לזכרון יעקב. אשר לטענות הנוגעות להדחת המפכ"ל, כתבה המדינה "שלא מוצו ההליכים כנדרש; לא היה מקום לכרוך אותם יחד בעתירה אחת; והטענות הועלו מבלי שהונחה תשתית משפטית ועובדתית הולמת".
עוד כתבו השופטים: "בענייננו, העותרת כרכה יחד הן את הסעדים הנוגעים לקיום הפגנות מול בית המפכ"ל והן את הסעדים הנוגעים לפיטורי המפכ"ל. כל אחד מנושאים אלה מצריך תשתית עובדתית ונורמטיבית אחרת – באופן שאינו מאפשר לדון בהם במסגרת אותה עתירה בסיכומו של דבר, דין העתירה להידחות. בנסיבות אלה, העותרת תישא בהוצאות המשטרה והשר בסך של 5,000 ש"ח".
התרעות פיקוד העורף