ליברמן אינו מסתיר את שאיפתו. בריאיון שהעניק בחודש מאי הצהיר: "אני רוצה להיות ראש ממשלה", והזכיר את התקדים שיצרה ממשלת בנט-לפיד, שבה ראש הממשלה לא היה יו"ר המפלגה הגדולה בקואליציה.
השינוי הבולט ביותר ניכר בהרכב הרשימה ההולכת ונבנית. לצד חברי המפלגה הוותיקים, ליברמן מגייס דמויות שנועדו לשדר ביטחון, ניסיון וממלכתיות, ולהרחיב את הפנייה מעבר לקהל המסורתי של ישראל ביתנו.
"המהלך של אביגדור ליברמן הוא ניסיון ברור למצב את ישראל ביתנו כמפלגת שלטון ולא כמפלגת נישה", הוא אומר. "בשונה ממערכות בחירות קודמות, ליברמן פונה היום לקהלים רחבים יותר ומרכיב רשימה שנועדה לשדר ממלכתיות, ניסיון ואיכות, שבה כלולים ראשי ערים, פצועי צה"ל ואנשי שטח".
הפנייה לציבור הדתי-לאומי
לדברי טנא, אחד הקהלים המרכזיים שאליהם מכוון ליברמן הוא ציבור ימני-ביטחוני שאינו מעוניין בהמשך שלטונו של בנימין נתניהו, אך גם אינו מזדהה בהכרח עם מפלגות המרכז והשמאל.
"ליברמן הופך בהדרגה לשואב הקולות המרכזי של מחנה הלא-ביבי שמחפש הנהגה בעלת תפיסת עולם ימנית-ביטחונית", הוא מסביר. "הוא מכוון בדיוק אל ציבור המתלבטים, בעיקר בני המגזר הדתי-לאומי המתון, אלה שגרים באפרת, בפתח תקווה ובגבעת שמואל, ושבמשך שנים התלבטו בין בנט, לפיד ומפלגות מרכז-ימין אחרות".
"נראה כי ליברמן רוצה לבנות בתוך רשימתו מעין מפד"ל חדשה", הוא אומר. "צירופו של ראש עיריית גבעת שמואל, יוסי ברודני, המכהן בראש אחת הערים המזוהות ביותר עם הציבור הסרוג, מעיד על כך. זו לא עוד הצטרפות, אלא איתות ברור באשר לכיוון המפלגה ולחשיבות שליברמן מייחס לציבור הזה".
לדבריו, "ליברמן מאותת כי הוא אינו מסתפק עוד בבסיס הכוח המסורתי שלו, הכולל את יוצאי ברית המועצות לשעבר, אלא מבקש להפוך לכתובת ולבית עבור הציבור הדתי-לאומי המתון".
העימות האפשרי עם איזנקוט
איזנקוט אף הזהיר בעבר מפני מצב שבו מפלגות קטנות דורשות את ראשות הממשלה בשל קונסטלציה פוליטית. אלא שהטענה הזאת עשויה להתהפך עליו, בהתאם לזהות המפלגה שתוביל בסקרים לקראת הבחירות.
ליברמן, מצדו, כבר מתח ביקורת על ניסיונו הפוליטי המצומצם של איזנקוט. "לא מתמנים להיות רמטכ"ל ישר אחרי שמקבלים דרגת אלוף", אמר באחת מישיבות הסיעה, והוסיף כי לפני שהופכים לראש ממשלה, רצוי לצבור ניסיון כשר בכיר.
השאלה המרכזית היא מה יקרה אם הגוש המתנגד לנתניהו ישיג רוב שיאפשר לו להקים ממשלה, אך לא יהיה בו מנהיג מוסכם.
טנא מעריך כי במקרה כזה, הסקרים יהיו הגורם המכריע. "אם ייווצר מצב שבו השניים יובילו גוש משמעותי, ליברמן צפוי לדרוש להיות הראשון ברוטציה, בעיקר בשל הוותק הפוליטי שלו והשאיפה להוביל את המחנה. מנגד, איזנקוט יתקשה להסכים לכך ללא יתרון ברור בסקרים".
לדבריו, התקדים הפוליטי כבר קיים. "העובדה שנפתלי בנט הכשיר בעבר את רעיון הרוטציה כמודל לגיטימי בהחלט הופכת תרחיש כזה לאפשרי. עם זאת, בשלב הזה מדובר בעיקר בכלי מיקוח במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, ולא במהלך שסגור מראש".
טנא מוסיף כי מבין מנהיגי גוש השינוי, ליברמן הוא הפוליטיקאי בעל הניסיון הרב ביותר, לאחר שכיהן בשורה של תפקידים בכירים בממשלה. "אם ליברמן ינהל קמפיין נכון שייתן דגש על הציבור הדתי-לאומי, הוא בהחלט יכול להיות הפתעת הבחירות", הוא מעריך.
"הכול מתנקז לגדי איזנקוט"
הופרט מצביע על הבדל מהותי בין המקרה האפשרי של ליברמן לבין התקדים של בנט. "בניגוד לבנט, ליברמן לא נדרש ל'בגידה' בבוחריו, אלא למהלך שמתרחש בתוך גוש השינוי. זו עובדה שתקשה מאוד על איזנקוט לסרב לדרישה שלו".
לדבריו, "הבוחרים הישראלים צריכים להתרגל לאפשרות שמי שהתחיל את הקריירה כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עשוי למצוא את עצמו כיסא אחד ליד – כראש ממשלה – כבר בחודשים הקרובים".
במובן הזה, את השירות הפוליטי הגדול ביותר קיבל ליברמן דווקא מנפתלי בנט. בנט נכנס ללשכת ראש הממשלה כשמאחוריו שישה מנדטים ורבים מבוחריו מתנגדים למהלך. בכך הוא הפך את הרעיון שלפיו ראש מפלגה בינונית יכול לעמוד בראש הממשלה לתרחיש לגיטימי.
ליברמן הביא את עצמו לעמדה שבה דרישה דומה מצדו, אם מאחוריו יעמדו עשרה מנדטים או יותר, לא תישמע עוד מופרכת. ככל שמועד הבחירות יתקרב, סביר שהאפשרות הזאת תזכה ליחס רציני יותר – גם מצד יריביו וגם מצד שותפיו האפשריים.
התרעות פיקוד העורף