מתנגדיו יראו שם את נתניהו המוכר להם היטב, זה שהתרגל להתנהל מול ארצות הברית כאילו היא אמורה להתאים את עצמה לצרכים שלו. מבחינתם, לא מדובר במנהיג רב-השפעה אלא באדם שאינו מבין עד כמה הכעס עליו בוושינגטון כבר הצטבר, ועד כמה ההאשמה שטראמפ מקשיב לו יותר מדי הפכה לבעיה פוליטית עבור הנשיא עצמו.
כל אחד מהצדדים, כרגיל, משתמש בסרטון כדי לאשר את מה שחשב עוד לפני שלחץ על כפתור ההפעלה. אבל במקרה הזה, מאחורי הפרשנויות הסותרות נמצא גם מהלך ממשי ומעניין הרבה יותר.
במצב כזה, התגובה הטבעית של רוב האנשים הייתה להיזהר. להגיע מפויסים יותר, לקרוא את החדר, להמתין שיפנו אליהם ולהראות שהם מבינים שנוצרה בעיה. אלא שמול טראמפ, זו כנראה הדרך הבטוחה ביותר להעמיק את הבעיה.
הבחירה הזאת אינה נובעת מחוסר מודעות למצבו, אלא להפך. דווקא משום שהוא מבין היטב שמעמדו נפגע, הוא מסרב לספק תמונה שתאשר זאת.
יש כאן מהלך שדומה לגזלייטינג פוליטי. לא במובן שבו נתניהו מנסה לשכנע את האמריקאים שאירועים שלא התרחשו אכן התרחשו, אלא בכך שהוא מתנהג בביטחון מוחלט כאילו הגרסה המביכה של האירועים כבר אינה רלוונטית.
במקום להיכנס לשיחה מתוך ההנחה שיש משבר והוא צריך לפתור אותו, הוא מתנהל כאילו העבודה המשותפת נמשכת כרגיל. בכך הוא מעביר את הנטל לצד השני: אם רוביו והגסת' רוצים להבהיר שהיחסים השתנו, הם יצטרכו לעצור את השיחה, להרחיק אותו או להעמיד אותו במקומו. באירוע פומבי, כאשר המצלמות פועלות והאדם שמולך מתנהל בטבעיות גמורה, האפשרות הקלה יותר היא לשתף פעולה עם המסגרת שהוא מציע. זה מה שהופך את המהלך למתוחכם. נתניהו אינו מנסה לשכנע את טראמפ באמצעות התנצלות שהיחסים יכולים לחזור למסלולם. הוא מייצר תמונה שבה הם כבר חזרו למסלולם.
תמונה כזאת חזקה יותר מהודעה לעיתונות על "פגישה טובה", משום שהיא מאפשרת לתומכיו להשלים בעצמם את הסיפור. הם אינם יודעים מה נאמר, ולכן יכולים להניח שנתניהו הבהיר לאמריקאים מה צריך לעשות. במקביל, גם הסרטון הסאטירי שפרסם החשבון האנטי-ישראלי משרת אותו בלי להתכוון. הכינוי ״המפקד העליון״ נועד ללעוג לו, אבל הוא מעניק לו בדיוק את הדימוי שהוא זקוק לו כעת בישראל: מנהיג שאפילו מבקריו בחו״ל מתארים כמי שמסוגל להניע את הממשל האמריקאי.
נתניהו אינו באמת נותן הוראות לרוביו ולהגסת', והוא ודאי אינו הבוס של ממשל טראמפ. אבל זו גם אינה הנקודה. מה שרואים בסרטון הוא אדם שהגיע לוושינגטון מעמדת נחיתות והבין שהדבר הגרוע ביותר שיוכל לעשות הוא להודות בה בהתנהגותו.
במקום לאפשר לטראמפ להחליט אם לסלוח לו, הוא מציע לו להמשיך הלאה בלי שאיש מהם יצטרך להודות מי כעס, מי טעה ומי נגרר אחרי מי. זו אינה הוכחה לכך שנתניהו שולט באמריקאים. זו הוכחה לכך שהוא מבין היטב עם איזה נשיא יש לו עסק, ומהי הדרך היחידה כמעט לשרוד לצדו כשהוא כועס עליך: לא להתכווץ, לא להתרפס ולא להעניק לו תמונה שבה כבר הפסדת.
התרעות פיקוד העורף