במכתב חריף ומנומק היטב שנשלח לנציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אשר קולה, יוצא הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, הגאון הרב קלמן מאיר בר, להגנתו של עמיתו, הראשון לציון ונשיא בית הדין הגדול, הגאון הרב דוד יוסף. המכתב מגיע בעקבות החלטת נציבות תלונות הציבור שמצאה מוצדקת תלונה נגד הרב דוד יוסף, לאחר שהשמיע ביקורת פומבית כלפי שופטי בית המשפט העליון בעקבות מתן החלטה בעיצומו של יום השבת.
הרב קלמן מאיר בר מבהיר בפתח מכתבו כי הגם שהנציבות עצמה כבר ביקרה את התנהלות שופטי בית המשפט העליון באותה פרשה ואף קבעה כי התלונות בנידון מוצדקות, שגויה הקביעה כאילו הבעת עמדה בנושא אינה נמנית עם תחומי אחריותו של הרב הראשי לישראל. "הנני רואה חובה להביע בפניכם את הסתייגותי העמוקה מעמדה זו", כתב הרב הראשי, "השבת במרחב הציבורי אינה עניין פרטי בלבד, אלא אחד הביטויים המרכזיים לזהותה היהודית של מדינת ישראל, והיא מבטאת את הקשר העמוק שבין העם היהודי, תורתו וארצו".
לדבריו, הרבנות הראשית לישראל נשאה על כתפיה את האחריות לשמירת צביונו היהודי של היישוב בארץ ישראל עוד כעשרים ושבע שנים קודם להקמת המדינה וטרם ייסוד בית המשפט העליון. משכך, התבטאותו של הראשון לציון אינה מהווה כל חריגה מתפקידו, אלא מילוי נאמן של שליחותו והמשך ישיר למסורת ארוכת שנים.
מסורת דורות של הרבנים הראשיים לישראל
לצורך ביסוס עמדתו, סוקר הרב הראשי שורה ארוכה של מקורות והיסטוריה הלכתית-ציבורית של קודמיו בתפקיד: מרן הראי"ה קוק זצוק"ל: מייסד הרבנות הראשית ראה בחובה לעמוד על משמר קדושת השבת צורך קיומי ואדיר, ואף הדגיש כי דווקא מתוך אהבת ישראל ואחדות האומה יש למחות בכל עוז כנגד פגיעה פומבית בקודשי העם. מרן הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצוק"ל: התריע עוד בשנת 1944 על הצורך המרכזי ב"הצלת השבת" והגדיר את השבת כמקדשו הרוחני של כל בית ישראל.
מרן הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצוק"ל: קרא להמליך ולחזק את "שבת מלכתא" במדינת ישראל, תוך ציון העובדה שהרבנות הראשית פעלה ללא ליאות למנוע חילולי שבת במרחב הציבורי. המרן הרב איסר יהודה אונטרמן זצוק"ל: מחה נחרצות כנגד כל ניסיון לפרוץ פרץ בערכים הרוחניים והיסודיים שעליהם נבנתה המדינה.