על רקע זה, נטען כי ההחלטה לצאת למתקפה ישירה נגד בסיסים אמריקאיים נועדה להמחיש כי איראן אינה מוכנה עוד להסתפק בתפקיד של מגיבה בלבד. מבחינתה, עצם היכולת ליזום מהלכים מעניקה לה קלפי מיקוח משמעותיים יותר ומצמצמת את יכולתה של וושינגטון לקבוע לבדה את קצב ההסלמה או ההרגעה. לדברי הכותב, מדובר בניסיון לעצב מחדש את כללי העימות, כך שכל צד יידרש להביא בחשבון את יכולתו של הצד השני ליזום מהלכים ולא רק להגיב להם.
עם זאת, הכותב סבור כי במקביל מנסה טהרן להימנע מיצירת עילה שתאפשר לישראל להרחיב את הלחימה לעבר יעדים אסטרטגיים בעומק איראן. לכן, לדבריו, מדובר במדיניות שמנסה להגביר את הלחץ, אך מבלי להוביל לעימות כולל. לצד זאת, מודגש כי אסטרטגיה זו כרוכה גם בסיכון משמעותי. פגיעה בכוחות אמריקאיים עלולה להתפרש בוושינגטון כחציית קו אדום, דבר שעשוי להוביל לתגובה חריפה יותר במטרה לשקם את ההרתעה האמריקאית.
התרחיש השלישי, והמורכב ביותר, הוא שההסלמה עצמה מהווה חלק מתהליך המשא ומתן. לפי גישה זו, שני הצדדים עושים שימוש בלחץ צבאי כדי לשפר את עמדותיהם לקראת חידוש אפשרי של השיחות.
בסיכום המאמר נטען כי מטרתה המרכזית של איראן היא לשנות את מאזן הכוחות בזירה האזורית ולכפות משוואה חדשה, שלפיה ארצות הברית לא תהיה עוד הגורם הבלעדי הקובע את קצב ההתפתחויות. אם ניסיון זה יצליח, כך לפי הכותב, כל משא ומתן עתידי יתנהל בין שני צדדים שלכל אחד מהם יכולת ממשית להשפיע על מהלך העימות ולעצב את כללי המשחק.
התרעות פיקוד העורף