רק שעות ספורות קודם לכן, הצהיר הנשיא האמריקני כי "הסכם נמצא ממש מעבר לפינה". לדבריו, ההסכם המתגבש עתיד לעסוק בהבטחת חופש השיט במצר הורמוז האסטרטגי, ובסופו של דבר יוביל לפירוקה המוחלט של איראן מנשק גרעיני. דבריו אלו הגיעו לאחר ששב והזכיר כי ביטל ברגע האחרון מתקפות צבאיות על יעדים איראניים, שלטענתו היו עתידות להיות "המתקפות הגדולות ביותר מאז מלחמת העולם השנייה".
ואולם, מבדיקת העובדות וההצהרות הרשמיות עולה תמונה שונה: ערוץ התקשורת היחיד שמנהלת כעת איראן מתקיים מול נסיכות עומאן. במהלך השבוע האחרון ניהלו שתי המדינות דיונים בניסיון לגבש נתיב שיט זמני וחדש במצר הורמוז, במנותק מוושינגטון.
מעבר להכחשות הפומביות, ההנהגה בטהרן מאבדת עניין באסטרטגיית המקל והגזר של ארצות הברית. לאחר שורת איומים קשים בעבר, שכללו רטוריקה חריפה על השמדה ו"סופה של איראן", פקידים בכירים במשמרות המהפכה מתייחסים כעת לאיומים אלו בביטול. גורמים פנימיים באיראן המצוטטים בדיווח מעריכים כי התנהלותו של הנשיא – המאופיינת באיומים במלחמה קשה ולאחריהם נסיגות פתאומיות והצעות לדיאלוג – רק מחזקת את התחושה שהוא נרתע מעימות צבאי רחב ומחפש בעיקר מנופי לחץ לשולחן המשא ומתן.
על בסיס הערכה זו, האסטרטגיה האיראנית הפכה לברורה: לספוג את הלחץ, ובמקביל לגבות מחיר יקר מארצות הברית באמצעות ארגוני הפרוקסי. המורדים החות'ים בתימן, הזוכים למימון וחימוש מטהרן, ממשיכים לאיים על נתיבי השיט הבינלאומיים, בעוד מיליציות נאמנות מטרידות את הכוחות האמריקניים באזור. בטהרן סבורים כי הפגיעה הרציפה בשוקי האנרגיה והאיום על נתיבי הסחר יובילו את וושינגטון למסקנה כי אין פתרון צבאי לסכסוך.
בינתיים, המציאות בשטח ממשיכה למתוח את קצה גבול היכולת האמריקנית. עשרות אלפי חיילים נותרו פרוסים ברחבי המזרח התיכון במציאות ביטחונית נפיצה הכוללת עימותים בעצימות נמוכה, שגבו בחודשים האחרונים נפגעים בקרב הכוחות. חרף מסע הלחצים והניסיונות לבודד את איראן, הנהגתה נותרה יציבה. נכון לעכשיו, התפיסה הרווחת במסדרונות השלטון בטהרן היא שהזמן פועל לטובתם.
התרעות פיקוד העורף