אמסלם פתח את הריאיון בדברים על החלטת בית הדין של הליכוד שלא לאפשר לשרים ולחברי הכנסת להתמודד במחוזות, אבל מהר מאוד היה ברור שזה בכלל לא הסיפור. הסיפור היה נתניהו. אמסלם דיבר על שמונת השריונים שביקש לעצמו יו"ר הליכוד. שמונה. מספר חריג בכל קנה מידה. "זה לא קרה מעולם", אמר. אבל המשפט הבא היה המסר האמיתי: "הליכוד לא שייך לאף אדם, כולל לא לראש הממשלה. הליכוד היה לפני נתניהו ויהיה גם אחריו".
זו כבר לא ביקורת על תקנון. זו ביקורת על דרך ההנהגה וניסיון לנתק את הראש מהגוף של המפלגה. רוצה לומר: נתניהו הוא לא הסיבה היחידה שהליכוד היא מפלגה מובילה.
אמסלם למעשה אומר לנתניהו: הליכוד הוא לא העסק הפרטי שלך. זו מפלגה של כ-150 אלף מתפקדים. היא לא תלויה באדם אחד, גם אם קוראים לו בנימין נתניהו. זה משפט שלא במקרה נאמר עכשיו. הרי מאחורי שמונת השריונים האלה מסתתרת מציאות פשוטה: עשרות מועמדים יתמודדו על פחות מקומות, ויותר ממחצית מחברי הכנסת המכהנים של הליכוד ימצאו את עצמם מחוץ לרשימה. נתניהו מחזק את כוחו, אבל עושה זאת על חשבון האנשים שבנו איתו את המפלגה במשך שנים, והיו נאמנים לו גם במחיר של אידאולוגיה אישית.
אבל אם עד כאן אמסלם רק עקץ את נתניהו, מכאן הוא כבר התחיל לפרק את כל הקמפיין שמנהלים נגד גדי איזנקוט, ואף הכתיר אותו להיות יהושע בן נון. "אני מאוד מחבב את גדי איזנקוט", אמר. אחר כך הוסיף שמדובר באיש טוב, שתרם למדינה, ששילם מחירים אישיים, ושבפרופיל שממנו בא - המקום הטבעי שלו היה בכלל בליכוד.
תעצרו רגע. זה אותו איזנקוט שבחודשים האחרונים מכונת התעמולה של נתניהו מנסה להציג אותו כאיש שמאל מסוכן. זה אותו איזנקוט שעליו מלגלגים בגלל האנגלית שלו, על כך שהוא בור שלא קורא ספרים. זה אותו איזנקוט שמנסים לצייר כמי שאינו מתאים להנהיג את המדינה. זה אותו איזנקוט שעליו מודבקות שוב ושוב תוויות כמי שישב עם המפלגות הערביות, תגיות שנועדו להפוך אותו לאויב הימין.
ואז מגיע דודי אמסלם, אחד השרים המזוהים ביותר עם הליכוד, ומחבק אותו: אני מחבב אותו. הוא איש טוב. הייתי שמח לראות אותו בליכוד. אם הוא יקבל את דרכה של התנועה, אני אפילו אעזור לו להצטרף. אם זו אינה מתנה פוליטית, אני לא יודעת מה כן.
האבסורד זועק לשמיים. מצד אחד אומרים שאיזנקוט הוא שמאלן מסוכן. מצד שני, אחד מבכירי הליכוד אומר שהמקום הטבעי שלו הוא דווקא בליכוד. אז מה האמת?
אמסלם חשף משהו שהרבה בליכוד לא ימהרו להודות בו בפומבי: לא מעט מצביעי הליכוד מתחברים יותר מכול לדמותו של איזנקוט הרבה יותר מכפי שמנסים להציג, ואפילו יותר מראש הממשלה נתניהו. הם רואים בו רמטכ"ל, אדם ממלכתי, מי שצמח מלמטה, מי שמדבר בגובה העיניים, מזרחי ישר ששילם מחיר יקר עבור המדינה. הם לא קונים את הניסיון להפוך אותו לקריקטורה.
וזו בדיוק הסיבה שאיזנקוט כל כך מטריד את סביבת נתניהו. כי קשה מאוד לשכנע את הציבור שמדובר ב"אויב" כשהוא חלק מהעם, וכשאחד האנשים הכי מזוהים עם הליכוד אומר עליו דברים חמים כל כך - אפשר להבין מה מתרחש מתחת לפני השטח בליכוד, ומה באמת חושבים על היריב הפוליטי הכי חזק של נתניהו.
דבר אחד אי אפשר לקחת מאמסלם: כשהוא רוצה להעביר מסר לסגור חשבון או לנקום, הוא עושה את זה בלי פילטרים. והפעם המסר היה כפול. לנתניהו הוא אמר: הליכוד לא שלך. הוא היה כאן לפניך ויהיה כאן גם אחריך. ולאיזנקוט הוא אמר, למעשה: אם היית בליכוד הייתי רוצה לראות אותך כאן, ואפילו מסייע לך להיכנס. במילים אחרות, אסמלם הכתיר את איזנקוט להיות ראש הממשלה הבא של ישראל במהלך הזה.
בעיניי, זו הייתה לא פחות מהכתרה פוליטית. אמירה שלפיה איזנקוט הוא דמות ראויה ואפילו טבעית להנהגה, דווקא מפיו של אחד האנשים המזוהים ביותר עם הליכוד. והאירוניה הגדולה היא שבזמן שמכונת הקמפיין משקיעה מאמצים אדירים כדי לשכנע את הציבור שאיזנקוט הוא שמאל ואינו ראוי, הגיע דודי אמסלם ובכמה משפטים פשוטים העניק לו את ההמלצה החמה ביותר שקיבל עד היום מתוך לב ליבו של הליכוד.
לפעמים לא צריך נאום גדול כדי להפוך סדר יום. מספיק ריאיון אחד. מספיק כמה משפטים, ומספיק שר בכיר אחד, שבחר לסגור חשבון עם ראש הממשלה ועל הדרך העניק ליריבו את המתנה הפוליטית היקרה ביותר.
התרעות פיקוד העורף