לדבריו, "מה שחסר לאיזנקוט זה ניסיון בעבודת ממשלה, זה לא צבא, לבנט יש אותו, לח"כים של יש עתיד יש אותו. אני בטוח שנעלה בסקרים ובסופו של דבר גם נרכיב את הממשלה. אני חושב שאחרי שבע שנים שאני בפוליטיקה, אנשים מבינים שאני לא עוזב ואני לא מחפש כל הזמן לאיפה הכי טוב לי ולשם אני הולך. אני ואיזנקוט מדברים והוא יודע שזה לא רלוונטי".
רונן צור: "בנט מנהל קמפיין ללא אסטרטגיה ברורה"; רמון: "נתיב מילוט מאזור הסכנה"
לדבריו, היה על בנט לבנות סיפור ברור סביב מועמדותו ולגבש קמפיין מדויק שיתמוך בו. "נותרו 90 יום לבחירות, ולבנט עדיין אין אסטרטגיה, אין נרטיב והקמפיין שלו הפכפך", אמר. צור העריך כי אם המגמה לא תשתנה, בנט עלול להיקלע ללחץ פוליטי כבד. "הוא עלול למצוא את עצמו תחת לחץ לפרוש, אם לא יסלול לעצמו נתיב מילוט מאזור הסכנה החד־ספרתי".
השר לשעבר חיים רמון העריך כי המתקפות מצד בנט ולפיד אינן צפויות להשיב להם מנדטים, ואף עלולות לשרת דווקא את נתניהו. "מצבם חסר תקווה. אין להם שום יכולת לעצור את הסחף, שיכול מאוד להסתיים במספר חד־ספרתי", אמר. לדבריו, "התקיפה שלהם על איזנקוט למעשה משרתת את נתניהו. הם אולי יפגעו באיזנקוט, אבל לא ירוויחו מנדטים".
רמון טען כי איזנקוט צריך להציב בפני מפלגות הגוש דרישה חד־משמעית: להתחייב שמי שיעמוד בראש המפלגה הגדולה במחנה יהיה המועמד לראשות הממשלה. "כל אנשי הגוש צריכים להתחייב שמי שתהיה המפלגה הגדולה בגוש - העומד בראשה יהיה ראש הממשלה", אמר. "מי שלא מוכן לומר את זה, כנראה רוצה להשאיר לעצמו אפשרויות אחרות שאיזנקוט אינו חלק מהן".
לדבריו, האפשרויות הללו עשויות לכלול דרישה לרוטציה - בעיקר מצד אביגדור ליברמן - או ניסיון עתידי לחבור לליכוד במקרה שנתניהו יפרוש. "לכן כל מי שרוצה להביא ביטחון לשינוי צריך להעדיף הצבעה לאיזנקוט, כל עוד האחרים נמנעים מלומר את הדבר המובן מאליו: שמי שמוביל את הגוש צריך להיות ראש הממשלה".
איזנקוט נגד הצהרת בנט על קטאר
המנדטים נשארים בגוש - אך עוברים לאיזנקוט
העימות הפומבי מגיע על רקע השינוי במפת המנדטים בתוך גוש האופוזיציה. מסקר "מעריב" שפורסם ב-27 ביולי עולה כי המפלגה המאוחדת "ביחד" הולכת ונחלשת, אלא שהבשורה המעודדת מבחינת הגוש היא שהקולות אינם נודדים לצד השני של המפה - רובם נשארים בגוש ועוברים בעיקר ל"ישר!" בראשות איזנקוט.
אלא שבמקביל התרחש תהליך הפוך אצל איזנקוט. בחודש שלפני האיחוד בין בנט ללפיד עמדה "ישר!" על ממוצע של 13 מנדטים. מאז היא צומחת כמעט ברציפות, ובסקר האחרון הגיעה לשיא של 23 מנדטים - עשרה יותר מאשר לפני הקמת "ביחד". לכאורה מדובר כמעט בהצרחה מושלמת: עשרת המנדטים שאיבדה "ביחד" הופיעו אצל "ישר!". בפועל, התמונה מורכבת יותר. לא כל המנדטים עברו ישירות מבנט ולפיד לאיזנקוט; חלקם זלגו למפלגות אחרות בגוש, ובמקביל "ביחד" קיבלה גם קולות ממקורות אחרים.
הסדקים בברית עם לפיד
בסביבת לפיד וביש עתיד, כך לפי הפרסום, מתחילים להישמע קולות של חוסר שקט. חברי כנסת במפלגה, שרבים מהם רואים את המנדטים שלהם נשחקים בעקבות האיחוד, מבינים כי אם המגמה תימשך - חלקם עלולים שלא להיכנס לכנסת הבאה. כשהאיום על עתידם הפוליטי הופך למוחשי, כתב טוכפלד, גם הנאמנות להסכם מתחילה להישחק. לדבריו, האיום על השותפות כבר אינו רק תרחיש תיאורטי של פרשנים, אלא דאגה ממשית בתוך יש עתיד. טוכפלד העריך כי אם בנט לא יצליח לייצב את המפלגה ולגבש מסר ברור ועקבי, הוא עלול לגלות שהוויתור על המאבק הבלעדי על ראשות הממשלה יהפוך למציאות פוליטית כואבת - לא רק עבורו, אלא גם עבור לפיד ואנשי מפלגתו.
עם זאת, לדבריו, העלייה בסקרים מלווה גם בחשש מצד איזנקוט ששותפיו הפוטנציאליים לא יקבלו את בכורתו. "רואים את סימני הלחץ של איזנקוט מכך שחבריו לא יקבלו את ההכרעה", אמר.
טוכפלד הזכיר את דבריו של איזנקוט, שלפיהם מפלגה המקבלת שמונה או תשעה מנדטים אינה יכולה לדרוש את ראשות הממשלה. לדבריו, איזנקוט מבקש לקבע עיקרון שלפיו כל מפלגות הגוש יתיישרו מאחורי המפלגה הגדולה ומועמד אחד לראשות הממשלה - בדומה למבנה הקיים במחנה הימין. "בימין בן גביר אינו טוען לכתר וגם גולדקנופף אינו טוען לו, משום שמבינים שנתניהו מוביל את המחנה", הסביר. "איזנקוט היה רוצה להביא למצב שבו יהיה ברור שהוא מוביל את הגוש וכולם יעמדו מאחוריו. הוא מוטרד מכך שזה עדיין לא קרה.
התרעות פיקוד העורף