נדמיין שקוראים לך בתיה, וכאשר שואלים אותך "מה מגדיר את עמדותייך בצורה הנכונה ביותר?", את משיבה "ימין־מרכז". מחמש האפשרויות שהציגו לך, זו האפשרות שנראית לך נכונה. את כנראה שכירה, עם משכורת ממוצעת, ברוב המקרים מסורתית לא דתית, או חילונית.
כבר בבחירות הקודמות הייתה לך התלבטות: חמישית מהישראליות שדומות לך הצביעו לליכוד, אבל עשירית הצביעו למחנה הממלכתי, או ליש עתיד, ועוד קרוב לזה לציונות הדתית.
כך שאת לא שייכת למחנה מפלגתי מובהק. בבחירות האלה את נוטה בשליש מהמקרים לישר! או לביחד. בעוד עשירית מהמקרים - לליברמן. בוחרות מסוגך כמעט נעלמו ממחנה התומכים של הציונות הדתית, אבל יש מכן עוד מי שתומכות בליכוד – בערך מחצית לעומת הפעם הקודמת.
מה עוד את רוצה? שהמדינה תנוהל בצורה טובה. שבע מכל עשר נשים כמוך אומרות שזה חשוב להן יותר מאשר "שהאנשים עם העמדות הנכונות יהיו בשלטון". זה כמובן לא אומר שאת רוצה אנשים עם דעות לא נכונות בשלטון. יש גבול למה שתסכימי לקבל בשלטון.
ובכל בוקר, כאשר את שואלת את עצמך איפה הגבול הזה, את מסמנת אותו מחדש. לדוגמה: אם אין ברירה וצריך לבחור בין יהדות התורה לבין רע"ם – שתי מפלגות שאת לא רוצה בשלטון – את תבחרי כנראה ביהדות התורה. בקושי, בהסתייגות, בתחושת מרירות. אבל זו תהיה הבחירה.
הליכוד – זו כבר לא ידיעה, זו הערכה – לא תמהר להיכנס לקואליציה של איזנקוט. למפלגות החרדיות יש מחיר ידוע – שאת לא רוצה לשלם. כך שביום שאחרי הבחירות תצטרכי להתמודד עם אותה שאלה בדיוק, רק בלי כוח ההשפעה של בוחרת: איך מקימים קואליציה שמממשת את המדיניות שלך, שלכאורה יש רוב ישראלי שתומך בה, בלי לכלול בה מפלגות שאת לא סובלת, או שאת לא מוכנה לשלם את מחיר ההשתתפות שלהן במערכת השלטונית. אגב, גם לזה יש לך תשובה: לא יודעת.
פוסלים ושוקלים
לכל מפלגה יש פוטנציאל. לכל מפלגה יש אפשרות לממש את כולו או את חלקו. דוגמה: אם יש בישראל 25% בוחרים שתיאורטית היו שוקלים להצביע לליכוד (זה לא הנתון המדויק, אבל הוא קרוב לזה בקרב יהודים), זה לא אומר שהליכוד תקבל 25%, אלא שיש לה פוטנציאל למקסימום כזה, שממנו תממש חלק.
השאלה איזה חלק משמעותית מאוד, משום שבעוד מה שמעל התקרה לא חשוב (אין טעם להציע את הליכוד למי שזו מפלגה שלא היה שוקל להצביע לה בכל מקרה), מה שמתחת הוא מה שעליו מתנהלת תחרות.
ולמה תחרות? משום שמתוך ה־25% התיאורטיים ששוקלים את הליכוד, רבים שוקלים עוד מפלגות. כלומר – הם שוקלים את הליכוד, אבל גם את ישראל ביתנו, או את ש"ס, או את ישר!. כל מפלגה רוצה להגיע הכי קרוב לתקרת הפוטנציאל שלה. כל מפלגה נאבקת עם מפלגות מסוימות על פלח הבוחרים ששוקל את שתיהן.
כל זה אולי ברור, אבל כדאי בכל זאת להזכיר ולהבהיר לפני שמראים מספרים ומנסים להבין את משמעותם. בשבועות האחרונים בחנו אם בוחרים ישקלו להצביע למפלגות שונות, או אם יפסלו מפלגות שונות על הסף. כלומר, האם יש להם פתיחות כלשהי לשקול מפלגה ספציפית (גם אם כרגע הם נוטים למפלגה אחרת), ואילו מפלגות אין להם שום פתיחות לשקול ולא משנה אילו נימוקים יציעו להם.
דוגמה: נניח שאתם אומרים כרגע שתצביעו לביחד – האם תסכימו לשקול גם את הציונות הדתית, אם אומר לכם שיש לי הסבר טוב למה זו מפלגה שמתאימה לכם יותר? יכול להיות שהתשובה היא כן, וזה אומר שאתם נמצאים במאגר הפוטנציאלי של בוחרי הציונות הדתית (כי אם יציגו טיעון משכנע, אתם פתוחים לשמוע).
יכול להיות שהתשובה היא "אנחנו פוסלים את הציונות הדתית", ואז אין טעם לפנות אליכם, כי כנראה שביחס למפלגה הזאת כבר גיבשתם דעה נחרצת שמוציאה אתכם ממאגר הבוחרים הפוטנציאלי שלה.
מבין המפלגות העיקריות שכרגע עוברות בכל הסקרים ואין ספק שייכנסו לכנסת, ישר! היא זו שהמאזן שלה הוא החיובי ביותר. יחסית מעט פסילות (24% מהיהודים), יחסית הרבה פוטנציאל (34% מהיהודים). זה אומר שהמפלגה עדיין רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה, שהוא בסביבות 35 מנדטים (איך הגענו למספר הזה? 15 מנדטים למפלגות ערביות, כלומר, 105 מנדטים לחלק למפלגות יהודיות. 34% מ־105 מנדטים זה בערך 35 מנדטים – הכל כמובן משוער ונתון לשינויים).
אבל לא בטוח שהמאזן החיובי הוא הדבר החשוב. יכול להיות שהדבר החשוב הוא הפער בין פוטנציאל לבין מימוש. קחו לדוגמה את הדמוקרטים, המפלגה שמאזנה הוא הכי שלילי מבין כל אלה שמוצגות כאן. למה הוא שלילי? כי רבים מאוד פוסלים אותה, ושיעור השוקלים אותה לא גדול.
אבל רגע: כמה זה לא גדול? לפי הניתוח הזה, הפוטנציאל של הדמוקרטים – שיעור היהודים בישראל ששוקלים להצביע למפלגה (ולדמוקרטים יש פוטנציאל מסוים גם בקרב מצביעים ערבים) - הוא 17%. מעט יחסית לישר! או לליכוד. אבל כמה זה יחסית למימוש? לפי ממוצע הסקרים המשוקלל של המדד, לדמוקרטים 10 מנדטים. אבל 17% זה הרבה יותר מ־10 מנדטים. זה קרוב ל־18 מנדטים מקרב היהודים (ונגיד עוד אחד או שניים מקרב הערבים).
כלומר, מי שמדמיינים את הדמוקרטים עם 15 מנדטים בבחירות האלה לא לגמרי הוזים. הם מבחינים בפוטנציאל, שהשאלה אם המפלגה תממש אותו או לא תלויה בהרבה מאוד גורמים, שחלקם בשליטת המפלגה (כמה הקמפיין מוצלח, כמה המועמדים נמנעים מלומר דברים בעייתיים) וחלקם פחות (כמה הקמפיין של מפלגות אחרות מוצלח, אילו שיקולים אסטרטגיים ואחרים מניעים את המצביעים).
כשאנחנו מצליבים את מי שאומרים שהם מתכוונים להצביע לדמוקרטים עם מי שאומרים ששוקלים את הדמוקרטים, מתברר שהמימוש כרגע הוא 61%. כלומר, מכל 100 ישראלים שמוכנים לשקול את הדמוקרטים, יש כרגע 61 שאומרים שאם הבחירות היו היום, הם היו מצביעים לדמוקרטים.
אבל – וזה אבל חשוב: מכל 100 ישראלים שמצביעים לדמוקרטים יש כרגע 75 שאומרים שהם שוקלים גם את ישר!. ובמילים אחרות: הדמוקרטים יכולים לעלות הרבה מאוד (מ־61 ל־100) ויכולים גם לצלול ולאבד שלושה מכל ארבעה מצביעים שלהם (מה שינחית אותם מתחת לאחוז החסימה).
הבעיה עם מדידת פוטנציאל היא כמובן בעיה של עודפות. אם ניקח את כל הפוטנציאל של כל המפלגות, נגלה שאנחנו צריכים 200 או 250 מנדטים כדי לממש אותו. בחירות הן משחק סכום אפס, שבו מימוש פוטנציאל של מפלגה אחת בא על חשבון מימוש פוטנציאל של מפלגה אחרת.
ובכל זאת, יש טעם למדוד פוטנציאל, כי הוא מאפשר לראשי מפלגות לדעת מה בטווח היכולת שלהם ומה מעבר לו, והוא מאפשר להם לזהות את הקהלים שיש טעם להתמקד בהם, והוא מאפשר להם לזהות עם מי הם מתחרים על מי.
מעניין אתכם לדעת מי מתחרה עם מי? ניתן דוגמה: 11% מהבוחרים ששוקלים את הליכוד שוקלים גם את ישר!. 40% מהבוחרים ששוקלים את הליכוד שוקלים גם את עוצמה יהודית.
השוק הנייד
הנה הצעה. לא בטוח שהיא תשמח את המנהלים החרוצים שעבורם אני מכין את הסקר השבועי של חדשות 13. אצלם, במשדרים, עוקבים בזכוכית מגדלת אחר תזוזות בתחזית המנדטים. זה טבע המקצוע וטבע השיח, ואולי כך גם נכון שיהיה, במסגרת גבול הטעם הטוב.
אבל בכל זאת אציע: כמעט כל מה שאנחנו רואים בסקרים כעת הוא רעש. הליכוד ושאר מפלגות הקואליציה מקבלות ברוב הסקרים, כולן יחדיו, משהו שבין 48 מנדטים ל־52 מנדטים. זה רעש. אם בשבוע שעבר ראיתם סקר עם 48 והשבוע עם 52 – זה רעש. למה רעש? כי אם תעמיקו בנתונים, תגלו, כמעט תמיד, שיש סיבה לא מהותית לשינוי. פעם מפלגה ערבית שמקבלת עוד מנדט, פעם מפלגה שצוללת קצת אל מתחת לאחוז החסימה. או מפלגה שעוברת את אחוז החסימה בתסריט כזה או אחר, או שיש מנדט שיושב על הקצה ומתנדנד בחלוקת המנדטים לפי בדר־עופר. וכן הלאה. רעש.
כל עוד תמונת המערכה לא תתברר – זה יקרה עוד קצת יותר מחודש, כאשר יוגשו הרשימות הסופיות – נמשיך לשמוע רעש. כמובן, הוא יפסיק להיות רעש אם הקואליציה תתחיל לטפס ל־56 או ל־59, או למעלה מזה. או אם תתרסק ל־45 או פחות מזה. אבל כל עוד היא מתנדנדת הלוך ושוב באזור שהגדרתי, או קצת מעל או מתחת, אנחנו בשלב הרעש.
ועוד צליל: בסקר שפרסמנו לפני שבוע רע"ם קיבלה יותר מושבים מחד"ש־תע"ל. זה הצליל של ציבור ערבי שאיננו מרוצה מהעובדה שהפוליטיקאים שלו ממשיכים להילחם על כיסאות וכיבודים במקום להתאחד כפי שהם אמורים לעשות. שימו לב לפער בין תסריט בלי איחוד – חד"ש־תע"ל על 4 – לבין תסריט אחרי איחוד (כולל בל"ד) – 8. זה הבדל בין 9 מנדטים למפלגות הערביות לבין 13. הבדל גדול, שישפיע מאוד על הסיכוי של גוש כלשהו להגיע ל־61 מושבים ללא הערבים.
ועוד צליל: זה הצליל הקבוע שאפשר לראות בגרף. הצליל של "לא החלטנו". לא במובן של לא החלטנו אם בסוף נצביע לדמוקרטים או לאיזנקוט, לש"ס או לליכוד. הצליל של לא החלטנו במובן של "אנחנו בין לבין". בגרף כינינו את זה "שוק נייד". הקולות של מי שיכריעו את הבחירות. אפשר לראות שאלה קולות יציבים למדי בשבעה שבועות של סקרים לחדשות 13.
ליד אלה, יש גם "מתלבטים בין הגושים". אלה ישראלים שיש להם אחד משני מאפיינים. או שהם "לא יודעים" למי הם יצביעו, לא לאיזו מפלגה וגם לא לאיזה גוש. הכל פתוח. או שהם אומרים שיצביעו למפלגה מגוש אחד או למפלגה מהגוש השני.
נניח – מצביעה שאומרת שתצביע לליכוד או לאיזנקוט, או שתצביע לציונות הדתית או לביחד. אנחנו מבקשים ממשיבים לציין בחירה ראשונה ושנייה. מי שהבחירה השנייה שלהם נמצאת בגוש הנגדי לראשונה, גם הם נכנסים לקבוצת ה"מתלבטים בין הגושים" (בעיקר אם הם אומרים שההחלטה שלהם עוד לא מגובשת).
כמובן, במציאות אין 18 מושבים מתנדנדים, כי לחלק גדול מהישראלים בשוק הנייד כבר יש העדפה שאפשר לנסות לזהות, וחלק אחר שלהם יצביעו למפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, וחלק יחליטו שמכיוון שקשה להם להחליט, יותר קל להם להישאר בבית.
גם אחרי כל זה, מדובר על הרבה מנדטים שמסתובבים בשוק הנייד. אולי 10, אולי בין 10 ל־15. הרבה. והצליל שהם משמיעים הוא הצליל שמזכיר לנו שרוב הצלילים האחרים הם רעש.
הליכוד עלתה או ירדה במנדט או שניים, זה רעש – כאשר ברקע ממתינים 10 מנדטים להכרעה. הדמוקרטים קיבלו עוד מושב או פחות מושב בזכות הפריימריז, זה רעש – כאשר 15% ומעלה מהמצביעים עוד בשוק הנייד שבין שני הגושים. עוד צפויים לנו ימים לא מעטים של רעש. חפשו את הצליל.
התרעות פיקוד העורף