הפער הזה יוצר מציאות מבלבלת: מצד אחד, ההערכה היא שהציבור זז ימינה בשלושה תחומים מרכזיים – מסורת ויהדות, תפיסה ביטחונית נוקשה יותר ואהדה להתיישבות ביהודה ושומרון לצד התנגדות למסירת שטחים. מצד שני, בסקרים מפלגות הימין אינן מתחזקות בהתאם. טוכפלד מציין כי אם בכנסת הנוכחית היו 68 מנדטים למפלגות שמזוהות עם העמדות הללו עוד לפני 7 באוקטובר, הרי שכיום ניתן היה לצפות ליותר מ-70 ואף ל-75 מנדטים. בפועל, אפילו בסקרים המחמיאים ביותר לגוש, המספר נמוך משמעותית.
במטות המפלגות מנסים להבין מה מרחיק את אותם מצביעים. לפי הניתוחים שנעשו בשבועות האחרונים, שתי הסיבות המרכזיות הן הרכב רשימת הליכוד והברית עם המפלגות החרדיות. בשוליים נמצאים גם הכעס על כך שאסון 7 באוקטובר התרחש בתקופת כהונת הממשלה, יוקר המחיה, אכזבה מכישלון הרפורמה המשפטית וסיבות נוספות.
הסקרים מספרים רק חלק מהסיפור
כך למשל, 11% מהבוחרים ששוקלים ליכוד שוקלים גם את ישר!, בעוד 40% מהם שוקלים גם את עוצמה יהודית. המשמעות היא שהתחרות של הליכוד מול עוצמה יהודית חזקה בהרבה, אך מבחינה גושית אובדן קולות לישר! מסוכן יותר – משום שקול שעובר לעוצמה יהודית נשאר בתוך אותו גוש, בעוד שקול שעובר לישר! עלול לעבור לצד השני.
גם שיעורי הפסילה מחדדים את התמונה. 39% מהבוחרים היהודים פוסלים את עוצמה יהודית, בעוד רק 21% מוכנים לשקול להצביע לה. בהערכה רחבה יותר, אם מוסיפים לכך את רוב הבוחרים הערבים, מדובר בכמחצית מהציבור שפוסלת את המפלגה מראש.
ומה אומר המודל?
המודל הסטטיסטי של "המדד" נועד לתת תמונה רחבה יותר מזו שמציג סקר בודד. במקום להישען על תוצאה אחת, הוא מבוסס על ממוצע משוקלל של סקרים שונים ולוקח בחשבון מגמות, חריגות, מספר משיבים והבדלים בין הסוקרים.
לפי הנתונים השבועיים, הסיכוי של הקואליציה להגיע לרוב עומד על 11.05%, בעוד שהסיכוי של האופוזיציה להגיע לרוב ללא המפלגות הערביות עומד על 21.38%. במקביל, תרחיש של ממשלה רחבה הכוללת את הליכוד, הציונות הדתית, בנט, ליברמן, איזנקוט, טרופר-הנדל וכחול לבן אפשרי ב-99.49% מהתרחישים, וגוש שינוי הכולל גם את רע"ם מגיע לרוב ב-53.80% מהם.
גם במאזן המושבים נרשם בשלב זה יתרון לאופוזיציה: ב-57.53% מהסימולציות יש לה יותר מושבים מהקואליציה, לעומת 38.87% שבהם היתרון הוא לקואליציה. ב-3.60% מהתרחישים מתקבל שוויון בין הגושים.
כדי להגיע לתוצאות האלה המודל מריץ 10,000 תרחישי בחירות שונים. לכל מפלגה מוגדר טווח אפשרי של מנדטים בהתאם לממוצע הסקרים ולתנועת מצביעים אפשרית בינה לבין מפלגות אחרות, ומתוך התוצאות האלה מחושב גם מצבו של כל גוש. עם זאת, מדובר במודל הסתברותי ולא בתחזית חד-משמעית. הוא אינו קובע מי ינצח בבחירות, אלא מראה באיזו תדירות מתקבל כל תרחיש מתוך אלפי האפשרויות שנבדקו. לכן גם יתרון ברור בהסתברות אינו מבטיח שכך תיראה התוצאה ביום הבחירות.
סמוטריץ': בסיס נאמן, תקרה נמוכה
הציונות הדתית נמצאת על סף אחוז החסימה עם ממוצע של 4.8 מנדטים, אבל כמעט מיצתה את מאגר הבוחרים הפוטנציאלי שלה. 79% ממי ששוקלים להצביע לה כבר אומרים שיצביעו לה בפועל.
בקרב המתלבטים, שיעור השוקלים להצביע לציונות הדתית קרוב יותר ל-1% מאשר ל-5%. מצד שני, כמעט מחצית מבוחריה אומרים שהחלטתם סופית – פי שניים משיעור הביטחון בקרב מצביעי בנט. רוזנר מסכם את ההבדל כך: הציונות הדתית היא מפלגה עם בסיס קטן ויציב, שאין לה הרבה לאן לגדול.
הכיוון כרגע: מהקואליציה החוצה
גם התנועה בין הגושים אינה סימטרית. 8% מבוחרי הליכוד שוקלים את ישר!, בעוד רק 2% מבוחרי ישר! שוקלים את הליכוד. 6% מבוחרי הליכוד שוקלים את ישראל ביתנו, לעומת 1% בלבד מבוחרי ליברמן ששוקלים את הליכוד. גם בקרב מצביעי עוצמה יהודית יש מי ששוקלים מפלגות אופוזיציה, בעוד שבכיוון ההפוך כמעט שאין תנועה. גם בקרב מי שעדיין לא החליטו, הנטייה כיום היא בעיקר לעבר מפלגות האופוזיציה – ובמיוחד ישר!.
זו אולי התמונה החשובה ביותר בשלב הזה: הציבור הישראלי אמנם נע ימינה בעמדותיו, אבל חלק לא מבוטל ממצביעי הימין עדיין אינו מוכן לחזור אוטומטית למפלגות שמייצגות אותו כיום בקואליציה. כל עוד אותם 15 עד 25 מנדטים אינם מתכנסים בחזרה לגוש אחד, כל סקר הוא בעיקר צילום רגעי של מערכת פוליטית שעדיין רחוקה מאוד מהכרעה.
התרעות פיקוד העורף