חודשים קודם לכן הוא תכנן נסיעה עמוסה לבריטניה, שכללה פאנל בכנס SXSW לונדון ונאום באגודת אוקספורד היוקרתית. אך 48 שעות לפני הטיסה, הוא קיבל הודעה מדודו ששהה באותו זמן בשדה התעופה - הוויזה שלו בוטלה. פייקר מיהר לבדוק את תיבת הדוא"ל שלו וגילה שגם הוא ספג מכה דומה. "נוכחותך בבריטניה אינה נחשבת כמועילה לטובת הציבור", נכתב בהודעה הרשמית, שאותה מיהר להקריא בשידור חי ל-30 אלף צופיו ההמומים. כך, בבת אחת, הפך לאישיות בלתי רצויה בממלכה המאוחדת.
פייקר בן ה-35 אינו זר לשערוריות וסערות תקשורתיות. הוא מגדיר את עצמו כמרקסיסט, והפך למפורסם כסוחר של דעות מתסיסות במיוחד. "אמריקה הייתה ראויה ל-11 בספטמבר", ו"יש הרבה מה ללמוד מהמפלגה הקומוניסטית הסינית", הם רק חלק מהפנינים שסיפק בעבר. למרות שהושעה מפלטפורמת הסטרימינג הפופולרית 'טוויץ'' יותר פעמים משהוא יכול לספור, הוא ממשיך לשדר את משנתו שמונה שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, עבור שלושה מיליון עוקביו, רובם הגדול צעירים מדור ה-Z השותים בצמא את דבריו.
בין איסטנבול לניו ג'רזי
כדי להבין את התופעה שנקראת חסן פייקר, יש לחזור לשורשיו. הוא נולד בניו ברונסוויק, ניו ג'רזי, בשנת 1991, אך משפחתו חזרה מיד לטורקיה והוא גדל באנקרה ובאיסטנבול כילד ביישן שסבל מהצקות ובילה את זמנו במשחקי מחשב. אמו, היסטוריונית של אדריכלות, ואביו, בכיר לשעבר וכלכלן, דאגו לשמור על הקשר שלו לארצות הברית באמצעות חופשות קיץ קבועות אצל סביו בניו ג'רזי.
החינוך הכפול הזה העניק לפייקר השקפה מורכבת על ארצות הברית. מצד אחד, הוא נחשף ממקור ראשון להשלכות של מדיניות החוץ האמריקאית ולמה שהוא מכנה "שפיכות דמים חסרת היגיון" ברחבי העולם.
מצד שני, הוא התאהב עד עמקי נשמתו בתרבות הצריכה האמריקאית. "כשאתה גדל במדינה אחרת, הצרכנות האמריקאית היא מדהימה", הוא סיפר. "ריפיל חינם, שלושים טעמים שונים של עוגיות אוראו. אלו דברים מטופשים שאני עדיין אוהב באמריקה. אנשים אוהבים את התרבות וההבטחה של אמריקה, אבל הם שונאים את הממשלה".
לאחר שלמד באוניברסיטת מיאמי בה בילה את שנתו הראשונה במסיבות והציג ציונים נמוכים, אימו הכריחה אותו לעבור לאוניברסיטת ראטגרס. "אני חושבת שהוא עדיין מאשים אותי בזה", סיפרה, "אבל אמרתי לעצמי, 'זה לא יכול להוביל לשום מקום טוב'".
"אנטי ציוני גאה": היחס ליהודים
"ביליתי את כל חיי במאבק באנטישמיות", הוא טוען בראיון ל"רולינג סטון", בהתייחסו להיסטוריה שלו במאבקים מקוונים מול תנועות ניאו-נאציות. במקום זאת, הוא מגדיר את עצמו "אנטי-ציוני גאה", וטוען כי "לרוע המזל, הדרך שבה מוסדות ציוניים רבים מגנים על ישראל היא על ידי תיוג האופוזיציה שלהם כאנטישמית".
באשר להצהרתו יוצאת הדופן על חמאס, פייקר מודה שהיא "פרובוקטיבית בכוונה". לטענתו, מטרתו אינה להצדיק את פשעי המלחמה של ארגון הטרור, אותם לדבריו גינה בעבר, אלא להכריח את קהל צופיו להבין מנקודת מבט פלסטינית מדוע אנשים פונים לאלימות לאחר 75 שנות כיבוש.
החרם הבריטי עליו, לשיטתו, קשור ישירות לעמדותיו כלפי ישראל וללחץ שהפעילו אותם ארגונים יהודיים. בשבועות שקדמו לנסיעתו המתוכננת, מספר קבוצות בממלכה יצאו נגדו בגלוי וכינו אותו תומך טרור. "אם אתה מבקר את ישראל, תנועתך תוגבל", פסק פייקר בנושא. "זה פשיזם טהור".
קפיטליסט עם לב מרקסיסטי
באופן אירוני, עבור אדם המגדיר עצמו כמרקסיסט קיצוני, המודל העסקי של פייקר הוא קפיטליזם טהור. הוא שולט באמצעי הייצור ורווחיו מבוססים לחלוטין על השוק. עם כ-50 אלף מנויים המשלמים 6 דולרים בחודש, ולאחר הקיצוץ של הפלטפורמה, הוא מכניס למעלה משני מיליון דולר בשנה, וזאת ללא פרסומות או שיתופי פעולה מסחריים שהוא דוחה על הסף ("אני אומר להם להזדיין", הוא מצהיר לגבי מפרסמים שפונים אליו). המותג שלו הפך חזק מספיק כדי לאפשר לו לסרב באופן גורף להצעות מרשתות תקשורת מסורתיות שמעוניינות לגייס אותו.
במקביל, משרד האוצר האמריקאי החל לאחרונה לחקור נסיעה שביצע פייקר לקובה בחודש מאי האחרון - נסיעה שהוגדרה כמשלחת הומניטרית, אך מהווה פוטנציאלית הפרה חמורה של הסנקציות האמריקאיות שדינה עד 20 שנות מאסר.
עבור מחלקת המשפטים האמריקאית, מיליונר סוציאליסט מקליפורניה עם פה גדול מהווה יעד מפתה למדי. אולם פייקר, מצידו, מתעלם מהרעש מסביב. הוא ממשיך לשבת מדי בוקר מול המסך המפוצל, מצויד בחליפותיו החדשות, ולהכות בפטיש הרדיקלי שלו בניסיון למשוך את המפלגה הדמוקרטית ואת הדור הבא של אמריקה כמה שיותר שמאלה. תהא אשר תהא הביקורת כלפיו, נראה שפייקר מתכוון להישאר איתנו עוד זמן רב - ולו רק כדי להמשיך להרגיז את הממסד.
התרעות פיקוד העורף