ברשימת היעדים של טראמפ נמצאים גם קידום תוכנית עזה, הסכם ביטחוני בין ישראל לסוריה, הוצאת המשבר עם איראן מן הקיפאון הנוכחי - ומעל כולם, ניסיון להגיע להסכם היסטורי בין ישראל לסעודיה. בבית הלבן מבינים שהבחירות בישראל עלולות להקפיא את כל המסלולים האלה.
החשש אינו תאורטי: אנשי טראמפ זוכרים היטב את המשבר הפוליטי בישראל ב-2019, שהוביל לשלוש מערכות בחירות רצופות ולשנה שאבדה מבחינת הדיפלומטיה האזורית. הזיכרון הזה מוחשי במיוחד אצל טראמפ: בכהונתו הראשונה תוכנית השלום שלו נדחתה שוב ושוב על רקע הפלונטר הפוליטי בישראל. הפעם אין בוושינגטון כוונה לאפשר לפוליטיקה הישראלית לעצור שוב את סדר היום של טראמפ.
אלה אינם משברים בפני עצמם, אבל הם מצטברים ברגע שבו הנשיא האמריקאי מבקש מירושלים בעיקר דבר אחד: לא להפריע למהלכים שהוא מנסה לקדם באזור.
הפער בלוחות הזמנים הוא אפוא גם פוליטי. נסיגה ראשונה, העברת שטח לצבא לבנון והתחלת הפיילוט עשויות להירשם בוושינגטון כהתקדמות מדינית, ובישראל לשמש את מי שיטען שנתניהו נסוג מוקדם מדי. התעקשות ישראלית להישאר בשטח עד לפירוז מלא תשרת את טיעון הנחישות של נתניהו, אך עלולה להיתפס בבית הלבן כעיכוב של ההסכם.
חיזבאללה מבין היטב את הסתירה הזאת ומנסה לנצל אותה. מבחינתו, הסדר שבו הוא מתפרק מנשקו לפני נסיגה ישראלית הוא הפסד אסטרטגי. לכן הוא דורש להפוך את סדר הפעולות: קודם ישראל יוצאת, אחר כך אפשר לדבר על הנשק. איראן, שאיבדה בשנים האחרונות חלק ניכר ממנופי הכוח האזוריים שלה, אינה מעוניינת לוותר בקלות על הנכס הלבנוני החשוב ביותר שנותר לה. מבחינת טהרן, פירוק חיזבאללה יפגע במנגנון ההרתעה העיקרי שבנתה מול ישראל במשך עשרות שנים.
לטראמפ יש גם מנוף פוליטי אישי על נתניהו. עד כה הוא נמנע מלהעניק לו את התמיכה הפומבית בבחירות שלה קיווה ראש הממשלה. כשנפגשו בבית הלבן לפני כשבועיים, טראמפ אף שאל אותו ישירות על מצבו בסקרים. נתניהו השתהה, ואחד מיועציו מיהר להשיב לנשיא כי הוא "מנצח". הנתונים מספרים סיפור אחר. בארבע הזדמנויות שונות בשבועות האחרונים נשאל טראמפ אם הוא תומך בנתניהו, ובכולן התחמק מהבעת תמיכה מפורשת.
להימנעות הזאת יש משמעות נוספת בגלל ההיסטוריה בין השניים. טראמפ כבר הוכיח בעבר שהוא מוכן להכניס את מלוא משקלו לתוך מערכת בחירות ישראלית: ימים לפני בחירות אפריל 2019 הוא הכיר בריבונות ישראל בגולן, מהלך שהוא עצמו התגאה לימים כי סייע לנתניהו. הפעם, לפחות בינתיים, הוא שומר את הקלף הזה אצלו.
היחסים האישיים בין השניים לא נותקו. בכירים אמריקאים מתארים את טראמפ כמי שמחבב את נתניהו, אך מתוסכל יותר ויותר מהחלטותיו. באחרונה אף צוטט טראמפ בשיחות פרטיות כאומר שנתניהו הוא "האויב הגדול ביותר של עצמו". במקביל, התמיכה בישראל בחלק ממדיניות טראמפ נחלשה בעקבות ההסכם עם איראן והמגבלות שהטיל הממשל על חופש הפעולה הישראלי באיראן, בעזה, בסוריה ובלבנון. גם לטראמפ יש מגבלה פוליטית משלו: התערבות אגרסיבית מדי בבחירות בישראל עלולה לפגוע במעמדו בקרב ציבור שבעבר העניק לו תמיכה כמעט אוטומטית.
אין כרגע בסיס להערכה שטראמפ עומד להפוך ליריב של ישראל או של נתניהו. הסיכון מבחינת ראש הממשלה הוא שנשיא אמריקאי המשוכנע שהגיעה שעת העסקאות יתחיל לייחס לירושלים חלק גדל והולך מן האחריות לעיכובן. טראמפ עדיין מחזיק בעוד קלפים שנתניהו עשוי להזדקק להם ככל שהבחירות יתקרבו - מהבעת תמיכה פומבית ועד מהלך נוסף מול הנשיא יצחק הרצוג בסוגיית החנינה. בינתיים הוא אינו משתמש בהם. ככל שהבחירות מתקרבות, גם מרחב התמרון של נתניהו מול הדרישות האמריקאיות מצטמצם.
שתי העיירות בדרום לבנון יהיו המבחן המעשי הראשון של הפער הזה. אם הצבא הלבנוני ייכנס לאזורי הפיילוט, יפרק את תשתיות חיזבאללה והדבר יאומת באופן שישראל תוכל לסמוך עליו, התוצאה תשרת את שני המנהיגים: טראמפ יוכל להציג התקדמות בהסדר, ונתניהו יוכל לטעון שהנסיגה בוצעה רק לאחר שהצד השני עמד בתנאים. כישלון הפיילוט יחזק את הטענה הישראלית שהזהירות הייתה מוצדקת. אם הפיילוט כלל לא ייצא לדרך משום שישראל תסרב לסגת, לעומת זאת, בוושינגטון עלולים להתחיל לשאול לא רק אם לבנון מסוגלת לפרק את חיזבאללה, אלא אם ירושלים מוכנה לבצע את חלקה בהסדר שטראמפ מבקש להשלים.
התרעות פיקוד העורף