לצד הסמיכות בין השקת קמפיין הליכוד, בו ארדואן מופיע כדמות מרכזית בשלטי חוצות, לבין הדיווח על תקיפה חריגה בנמל התעופה בסוריה על גבול טורקיה, שמאיים לפתוח חזית מול ארדואן, מעוררת שאלה פוליטית: האם מדיניות החוץ והביטחון של המדינה הופכות גם הן לחלק ממערכת הבחירות?
זו הייתה רק רמיזה ולא טענה עובדתית, לא בכדי, האולפן לא עסק בזה נרחבות בפאנל, אלא הסתפק ברמיזה בפתיחת המהדורה. אין די בסמיכות זמנים כדי לקבוע שהתקיפה נועדה לצורכי קמפיין בחירות, ואם אין למהדורה מידע שמבסס קשר כזה, אסור גם להפוך את הרמיזה לעובדה. דווקא משום כך, הבחירה לפתוח עם ההקשר הזה מייצרת תחושה חזקה, אך גם בעייתית: היא מאפשרת לצופה להסיק מסקנה פוליטית מבלי שאולפן שישי נדרש להוכיח אותה.
במקביל, סקרי הגושים ביקשו להציג את הבחירות הקרובות לא רק כמאבק ימין מול שמאל, אלא כעימות בין תפיסות שונות של המדינה: מדינה יהודית מול מדינה ליברלית. הנתונים שהוצגו ובהם הפער החד בין מצביעי גוש נתניהו למצביעי הגוש המתנגד לו בשאלת התמיכה בערכים ליברליים אל מול מדינה יהודית, שימשו כדי לחדד את הדימוי של גוש נתניהו כגוש דתי, שמרני וחרד"לי יותר, לעומת גוש ממשלת השינוי שהוא ליברלי יותר.
אריה בלי שיניים
המהדורה הקדישה תשומת לב מיוחדת גם ליו"ר ש"ס אריה דרעי, תחת הכותרת "אריה בלי שיניים", ולמפלתו והתרסקותו כחלק מתמונת היחלשות רחבה יותר של מפלגת ש"ס מ-17 מנדטים בעבר הרחוק לשבעה מנדטים כיום בסקרים, כשהמעגל החרדי של ש"ס התרחב על חשבון המסורתיים שנטשו את המפלגה. גם בני התורה מתפכחים, הציבור הספרדי עומד נבוך ללא מנהיג, והשנאה כלפי דרעי גדלה לאחר שאכזב את מצביעיו וסיפק להם הבטחות גדולות שלא קיים.
עוד הזכירו כי בעבר אמר דרעי שרוב הבנים של בכירי המפלגה משרתים בצבא, והתגאה בחלקה של ש"ס בקידום שוויון בנטל, אלא שכיום תפנית בעלילה, ודרעי מתגאה בכך שהנכדים שלו משתמטים אך במקביל שולח כחבר קבינט מדיני-ביטחוני את חיילינו לקרב. גם כל חברי הכנסת של המפלגה הודיעו שיש להם ילדים, נכדים ומקורבים משתמטים. במקביל עסקו במצבו הכלכלי המבוסס של דרעי ובחלוקת הג'ובים למקורביו כתפיסת עבודה שהפכה למנורמלת. המסקנה - כוח משחית.
החיבור בין התמונות היה חד: הציבור תקוע בכאוס והשלטון ממשיך בניתוק. כאשר הוצגו במקביל התמונות של נתניהו בהופעה והכאוס בנתב"ג, נוצר דיסוננס שקשה לפספס. זו לא הייתה רק כתבה על שביתה; זו הייתה כתבה על ניתוק וכישלון מערכות תחת הממשלה הנוכחית.
יחסי שנאה-אהבה לבג"ץ
הניגוד כמעט סאטירי: כשפסק הדין אינו נוח הממשלה אומרת "עד כאן" וקוראת למשבר חוקתי, אבל כשצריך את בית המשפט כדי לפתור משבר דחוף, הממשלה פונה אליו לעזרה. זו אותה ממשלה, שנלחמת כבר ארבע שנים ללא רסן במערכת המשפט, אבל עושה בה שימוש כשנוח לה, ומוכיחה באופן מובהק שבלי בית המשפט, המדינה הייתה נכנסת לכאוס מוחלט. ואני שאלה, אם השרים עצמם לא מכירים בסמכותו של בג"ץ, למה שעובדי רשות שדות התעופה יצייתו לו?
החוזקה הגדולה של המהדורה הייתה היכולת לחבר בין פרטים נפרדים - סקרים, פריימריז, נתב"ג, בג"ץ, דרעי, ארדואן ונתניהו - לתמונה אחת גדולה. החולשה היא שבחלק מהמקרים, במיוחד סביב ההקשר הביטחוני-פוליטי של התקיפה בסוריה, הגבול בין הצגת עובדות לבין יצירת רמיזה נעשה דק מאוד.
67 ימים לפני הבחירות, המסר הכולל של המהדורה היה ברור: זו כבר אינה רק ממשלה שמנהלת מדינה. זו ממשלה שנמצאת עמוק בתוך מערכת בחירות, וכל אירוע, מהכאוס בנתב"ג, המופע של עדן בן זקן, התקיפה בסוריה ועד סקרי המנהיגות, נבחן דרך השאלה מי מרוויח, מי מפסיד.
התרעות פיקוד העורף