אסכנדר טען כי ארה"ב וישראל הנחיתו מכות קשות על איראן ועל הארגונים המזוהים עמה, אך לדבריו "המכה המכרעת" נגד המשטר האיראני יכולה להגיע רק מתוך איראן עצמה. באשר ללבנון, הוא כתב כי המאבק הוא כפול: מול ההשפעה החיצונית של טהרן ומול המבנים הפנימיים שאפשרו לה להתבסס במדינה. לטענתו, הציבור השיעי בלבנון צריך להשיב לעצמו את קבלת ההחלטות מידי "שלטון חכם ההלכה", אך הסיכוי לכך בטווח הקרוב נמוך.
מכאן נגזרת גם הכותרת החריפה של המאמר. לדברי אסכנדר, "מה שמדינה חיצונית, כלומר איראן, לקחה בכוח כדי להשתלט על השיעים, יכול להילקח בחזרה רק בכוח המדינה הפנימית, כלומר המדינה הלבנונית". הוא הזהיר כי המשך ההיסוס מצד מוסדות המדינה יוביל לשחיקה נוספת בכוחה של לבנון ולפגיעה בסיכוי להתפתחותה של הנהגה שיעית עצמאית מחיזבאללה.
אל-פגאלי טען כי הספירה אינה עוד עניין סטטיסטי בלבד אלא סוגיה פוליטית. "כל שם פירושו משפחה, כל גופה פירושה סיפור, וכל מספר סופי פותח שאלה גדולה יותר: מה הייתה תוצאת המלחמה, וכמה מבניו שילם הארגון על החלטות שלא כל הלבנונים היו שותפים להן?", כתב. לדבריו, העובדה שחלק מהגופות נותרו מתחת להריסות או באזורי הקרבות, ושזהותן של אחרות עדיין לא נקבעה, מערערת גם את הסיסמה הוותיקה של חיזבאללה שלפיה אינו מפקיר את אנשיו.
שני המאמרים יחד משקפים מסר אחד ברור מצד העיתון: חיזבאללה שילם מחיר כבד במערכה, אך לבנון עדיין רחוקה משחרור מלא מההשפעה האיראנית, ומהעימות הפנימי על עתיד נשקו של הארגון ועל זהותה של המדינה.
התרעות פיקוד העורף