הסרט שוזר בתוך הסיפור האישי על המחלה את הקריירה המפוארת של ברקוביץ' במכבי, זאת שכל חובב כדורסל בישראל יודע כמעט בעל פה. ההנגדה בין המנהיג על המגרש ואיש המשפחה המסור לאדם שמתקשה לזהות את קרוביו בפארק קורעת את הלב ומעלה לא מעט שאלות על המקום שהזיכרון תופס בחוויה האנושית.
מלבד היותו אתלט, ברקוביץ' היה אחד משחקני הכדורסל החכמים ביותר שדרכו על אדמת המדינה. הרגעים המרהיבים שסיפק על המגרש המחישו בראש ובראשונה את הבנת המשחק ותפיסת המרחב המזהירות שלו. במובן הזה, הקושי לראות את המוח החריף עומד למבחן יומיומי בשנים האחרונות היה קשה כפליים.
באחד הרגעים החזקים בסרט, מספר טל ברודי על המנהג שלו ושל ברקוביץ' לצאת להליכה ארוכה בכל יום. בסוף כל הליכה הם היו עושים שכיבות סמיכה וקוראים בשמות השחקנים שלבשו את מספרי הגופיות לפי הסדר. ברודי מתאר שככל שהזמן עבר ברקוביץ' היה מתבלבל יותר ויותר בשמות של שחקנים במהלך הספירה. האירוע הקטן הזה, שחיבר פעולה יומיומית עם זיכרונות חזקים מהעבר, הפך להיות עבור ברודי הסימן לאיבוד האיטי של תפיסת המציאות של חברו לקבוצה. ככל שהעבר התרחק מברקוביץ', כך גם הוא התחיל לאבד את תפיסת ההווה.
החיבור הזה בין עבר להווה קיים במיוחד אצל ספורטאים, שהקריירה שלהם על פי רוב נמשכת שנים ספורות או כמה עשורים, ולה הם מקדישים לה את כל מה שיש להם. הפרישה בספורט טעונה במיוחד משום שהיא מעבירה את הספורטאי מהדופק של ההווה והמרדף אחר ההישגים, אל חיים שבהם תמיד יתייחסו אל הדמות שלהם בלשון עבר. עבור רוב הישראלים, מהרגע שתלה את הנעליים מיקי ברקוביץ' תמיד "היה". ההשפעה הגדולה שלו תמיד תשלח את אוהבי המשחק רחוק אל שנות ה-70 וה-80.
אלא שהסרט של רסקין לא התמקד במורשת של ברקוביץ', אלא במי שחיים איתו יום-יום והיו לצידו גם תחת האורות המסנוורים של ההצלחה וגם מחוץ לשדה הראייה של האוהדים. המרואיינים בסרט שנשברים בזה אחר זה מהאובדן האיטי של האדם שהם אוהבים כל כך, הם אלה שמשאירים גם את רוחו של מיקי ברקוביץ' בחיים.
מה נשאר לאדם כשהכול נלקח ממנו? התשובה של הסרט, שעוסק בשאלות על מוות גם כשהוא אינו מוחשי, היא שמה שנשאר לאדם הוא האנשים שנלחמים עליו. אלה שזוכרים עבורו ומתעקשים לקבל את תשומת הלב שלו שהולכת ומתפוגגת. השאלות שצפות בסרט של רסקין עולות בבתים רבים בישראל אצל אנשים שצופים באהובים שלהם דועכים לאיטם.
הצפייה בווינר הגדול של הספורט הישראלי העלתה את השאלות המרות, חסרות התשובה: איך משחקים משחק שבו יודעים שלא הולכים לנצח? איך נמנעים מהוויתור שנמצא מעבר לפינה גם כשהסוף של הסיפור ידוע מראש? ה"סוד" שייך למיקי ברקוביץ', אך הוא חייב את עזרתם של אוהביו כדי שישמר. ממש כמו שגופו החי והנושם זקוק להם ולאלפי האנשים שראו את הסרט כדי להמשיך ולשאת את הנפש שסיפקה לישראלים כל כך הרבה רגעים של השראה.
התרעות פיקוד העורף