דיני עבודה מגינים על הזכות להתפטר בכל עת, בכפוף לחובת הודעה מוקדמת. דיני משפחה מאפשרים פירוק נישואים וחלוקת רכוש, בתקווה שהתחתנתם עם האדם הנכון, ועל זה אומרת אישה חכמה: "לא מתחתנים עם מי שאי אפשר להתגרש ממנו". אדם שמבקש להתנתק מחברה שמספקת לו ערוצי טלוויזיה יכול להיפרד ממנה עם מעט התמדה. דיני שכירות מתירים לפנות את הדירה בתום התקופה שעליה סוכם בחוזה, ובתשלום קנס גם לפניו. דיני ירושה מתירים אפילו הסתלקות מעיזבון שלם. כמעט בכל מקום שיש אליו כניסה יש גם אפשרות יציאה ממנו עם הודעה מוקדמת.
לפני 100 שנה, ב־3 בדצמבר 1926 בשעה 21:45, כריסטי בת ה־36 יצאה מאחוזתה בברקשייר, נכנסה למכונית המוריס קאולי שלה ונעלמה אל תוך הלילה. שעות ספורות קודם לכן הודיע לה בעלה, קולונל ארצ'יבלד כריסטי, שהוא מאוהב באישה צעירה בשם ננסי ניל ותבע גירושים מיידיים, כאילו לא די לה בכך שהתייתמה מאמה באותה שנה. למחרת בבוקר מכוניתה של כריסטי נמצאה נטושה במדרון תלול מעל מחצבת גיר באזור ניולנדס קורנר. אורות הרכב היו דולקים, ובתוכו נמצאו מעיל פרווה, תיק מסמכים ורישיון נהיגה שפג תוקפו.
ההיעלמות של כריסטי, שכבר זכתה לפרסום עולמי בעקבות הצלחת ספרה "רצח רוג'ר אקרויד" באותה שנה, הפכה תוך שעות לסנסציה תקשורתית בינלאומית: מעל אלף שוטרים, 15 אלף מתנדבים וכלבי גישוש סרקו את היערות והאגמים. לראשונה בתולדות בריטניה, גויסו מטוסים לחיפוש אחר נעדר. הם לא הכירו את הצוערת כרמית ספיר, שנתנו לה לנווט במסע אף על פי שהתריעה חזור והתרע על כישורי הניווט החלשים שלה וצה"ל נדרש לגייס לטובת איתור צוותה אמצעים אוויריים.
בחזרה לכריסטי, שר הפנים לחץ לפענוח מהיר, וסופרי ספרי מתח בולטים נרתמו גם הם לחקירה. סר ארתור קונן דויל לקח כפפה של כריסטי למדיום כדי לאתר את מקומה, ודורותי ל. סיירס סיירה בזירה בחיפוש אחר רמזים. העיתונות העלתה שורת תיאוריות: טביעה יזומה, תרגיל יחסי ציבור ואפילו חשד כבד שבעלה רצח אותה כדי להשתחרר מכבלי הנישואים. רק השכנה של הפצ"רית הייתה חסרה כדי להפוך את הסיפור לשלם ולתחקיר עומק של ערוץ 14.
11 יום לאחר שכריסטי נעלמה, זיהה אותה נגן בנג'ו במלון ספא יוקרתי בעיירת המרפא הרוגייט שביורקשייר. היא נרשמה בבית המלון תחת השם תרזה ניל, כשם משפחתה של המאהבת של בעלה. קראה עיתונים שדיווחו בהרחבה על היעלמותה, שיחקה ביליארד והשתתפה בנשפים. בעלה, שהוזעק למקום, ניסה לתרץ את המאורע בכך שאשתו לקתה באובדן זיכרון זמני בגלל הלחץ הנפשי וחבלת הראש כתוצאה מהתאונה. מי שואל אותך, לך לננסי שלך, יא נואף.
כריסטי, שהמשיכה לכתוב אחרי אותו סיפור משונה, לא הייתה משלנו. היא לא ידעה מה קורה כאשר עם ישראל דואג מכל הלב. כשאנחנו מתגייסות ומתגייסים למען מטרה משותפת, אין עלינו בכל העולם כולו. בשל אותה סיבה, אני מניחה, הגיעו התגובות לאחר הגילוי שמלי וליאל יהלומי בחרו להיעלם מרצונן. התפילות המשותפות וקריאת פרקי תהילים, מימון המונים, צאתן לדרך של משלחות חיפוש ופתיחת סניף של משטרת ישראל בארגנטינה הפכו למפח נפש, והשתיים ירדו ממעמדן כיקירות העם ל"אמא והבת ששיגעו מדינה שלמה".
מה שהיה לנו כאן, רבותיי, נראה לי כמו מה שלמדנו בשבט בית הכרם: לעזור לגברת זקנה לחצות את הכביש זה דבר חשוב ויפה, בתנאי שהיא אכן רוצה בכך, ומה לעשות שמלי וליאל לא רצו. במקרה שלהן העלינו אותן בכוח לקלנועית, אם ניצמד לדימוי של הגברת הזקנה והכביש, וזו כבר עזרה בעצימות גבוהה.
על בסיס החרדה הביטחונית והקיומית המתמשכת, הפעלנו פה קוד אדום של "כל ישראל ערבין זה לזה". אם ובת נעלמו בווינה, ומיד יצאנו למבצע חילוץ לאומי ויהודי גלובלי.
התרעות פיקוד העורף