גרינבלום דווקא מסתייג מהקביעה שטבעון עומדת בפני השינוי הדרמטי ביותר בתולדותיה. לדבריו, המתח בין שימור לפיתוח מלווה את היישוב כבר עשרות שנים. "השיחות האלה של טבעון, שימור מול פיתוח, זה משהו שכל ראש רשות חווה", הוא אומר. "זה דבר שתמיד קיים".
אבל גם הוא מבין שהשנים הקרובות עשויות לשנות את פני היישוב. "אני רוצה להצליח לשמור על החיבור לטבע, לירוק, על צפיפות שהיא לא מאוד מאוד גבוהה, אבל כן להיות בעולם שבו אנחנו מצליחים גם למשוך משפחות צעירות ולהתחדש", הוא אומר. "לא הייתי רוצה להיות יישוב שרק מי שיכול להרשות לעצמו לקנות מגרש גדול יכול לגור בו, אלא יישוב שיש בו גם משפחות צעירות, גם אזרחים ותיקים וגם אוכלוסייה מעורבת".
מבחינתו, הדרך לשם עוברת בבנייה. "אני מאמין בפיתוח", הוא אומר. "פיתוח הדרגתי, לא דורסני, לא בכל מחיר, אבל אני חושב שפיתוח מביא איתו הרבה דברים טובים".
גרינבלום מתאר את מה שהוא מכנה "מעגל הבנייה": תושבים שרוכשים או בונים את ביתם ורוצים שלא יבנו לידם, וכעבור שנים מבקשים פתרונות דיור לילדיהם כדי שיוכלו להישאר בטבעון. "הדרך היא בנייה ופיתוח, אין דרך אחרת", הוא אומר. "אם אנחנו לא בונים, כל עוד אתה לא סופר עשיר ויכול לקנות לבת שלך מגרש של חצי דונם, הדרך היא שיחידת הדיור שלה תעלה קצת פחות כסף ותהיה שונה מהבית הפרטי שלך".
עם זאת, הוא מעדיף שהגידול יתבצע בתוך המרקם הקיים ולא באמצעות השתלטות על השטחים הפתוחים. "אני אוהב את הוואדי, אני רוצה שהוואדי יישאר וואדי. אם הוואדי יהפוך להיות שכונה, אז לא יהיה וואדי. אני מעדיף להתחדש פנימה".
לדבריו, הבנייה העתידית תכלול בין היתר מתחמי התחדשות, תוספת בנייה בקריית חרושת, ציפוף של אזורים קיימים ותוספת יחידות דיור במגרשים שבהם ניתן לעשות זאת. הוא מציין גם תוכנית לחיבור נוסף בין קריית עמל לקריית חרושת, באזור שמתחת לכפר תקווה, שבו עשויות להתווסף לדבריו כ-100 עד 140 יחידות דיור.
התוכנית הכוללנית של קריית טבעון מציבה יעד של כ-26.5 עד 27 אלף תושבים. גרינבלום אינו מאמין שהיישוב יגיע אליו עד 2035. "אולי זה יקרה עד 2040 ולא עד 2035, אבל זה מספר ריאלי", הוא אומר.
אם יש אירוע אחד שמאיץ את הדיון על עתידה של טבעון, זהו קמפוס אנבידיה. גרינבלום מעריך שההשפעה הראשונה שלו תהיה דווקא על הזהות והתדמית של היישוב. "הם לא בונים בניין, הם בונים אייקוניק בילדינג", הוא אומר. "זה משהו מיוחד. אין כזה בישראל. עם השנים טבעון תהיה מזוהה עם הדבר הזה".
לדבריו, בשנים הראשונות לא בהכרח תורגש השפעה משמעותית על המגורים. הוא מצפה קודם כול לחיבור בין החברה למערכת החינוך ולהשכלה הגבוהה באזור. בהמשך, הוא מקווה שעובדי החברה יבחרו להתגורר בטבעון.
"בן אדם יוכל לקום בבוקר, להוריד את הילדים שלו, וכמה דקות אחרי זה להיות בעבודה", הוא אומר. "טבעון תדע להציע איכות חיים מאוד מאוד גבוהה לעובדי אנבידיה. אני מקווה שמאות מעובדי החברה עם השנים יגידו: יש פה הזדמנות לתת לעצמי איכות חיים מאוד גבוהה, ויבואו להתגורר בטבעון".
גרינבלום גם מצנן את הציפיות לגבי ההכנסות הישירות מארנונה. לדבריו, עד לפתיחת הקמפוס לא צפויה הכנסה משמעותית, ולאחר מכן הסכום יהיה תלוי בהיקף הבנייה ובשטחים שיוקמו. "אני מעריך שזה ינוע בין שבעה לעשרה מיליון שקלים", הוא אומר. "אלה לא סכומי עתק. לראש מועצה זה נותן עוד כלי עבודה וזה מאוד משמעותי, אבל זה לא כמה עשרות מיליוני שקלים".
לדבריו, הכסף יוכל לסייע בשדרוג תשתיות, חינוך ושירותים. "המועצה היום היא מועצה יחסית ענייה ביישוב של תושבים שיש להם משאבים ומצפים לכל מיני דברים, ולא תמיד אנחנו יודעים לתת מענה", הוא אומר. "היא מבוססת מאוד על ארנונת התושבים ועל חוות המיכלים. אין לה עוד עוגן כלכלי".
"טבעון לא תוכל לספוג מינוס 17 או 18 מיליון שקל כל שנה"
חוות מיכלי הדלק באלרואי ממחישה היטב את המתח בין כלכלה, פיתוח וסביבה. לדברי גרינבלום, החווה מכניסה כיום לקופת המועצה כ-17 מיליון שקל בשנה, סכום גדול בהרבה מההכנסה השנתית שהוא מעריך שתגיע בעתיד מאנבידיה.
מצד אחד, גרינבלום סבור שבטווח הארוך נכון להוציא את החווה מטבעון. מצד שני, הוא אינו מסתיר את היתרון הכלכלי העצום שלה עבור הרשות. "אף אחד לא רוצה שכן שיש לו פוטנציאל של זיהום אוויר, זיהום קרקע וכו'", הוא אומר. "מצד שני, זה השכן הכי שקט שיש. הוא שכן שלא עושה רעש, הוא שכן שלא בא בדרישות לרשות המקומית. יש יתרונות גדולים לחווה מבחינת הכסף שהיא משלמת אל מול מה שהיא דורשת".
אלא שההגדרה "השכן הכי שקט שיש", מתייחסת בעיקר למה שחוות המיכלים דורשת מהמועצה, ופחות למה שהיא עלולה לגבות מסביבתה. מתקן לאחסון דלקים בסמוך לאזורי מגורים מעלה מטבעו שאלות סביבתיות ובריאותיות, וגרינבלום עצמו מודה בהמשך כי לחווה יש השפעה סביבתית וכי המועצה פנתה למשרד להגנת הסביבה בעקבות הממצאים שעלו בנושא PFAS.
למרות היתרון הכלכלי, גרינבלום אומר: "לטווח הארוך, אסטרטגית, הדבר הנכון הוא להוציא מפה את החווה. למרות הקושי. זה קושי גדול מאוד כלכלית ליישוב".
אלא שאין כרגע תאריך לפינוי. גרינבלום מסביר כי המהלך תלוי בין היתר במציאת אתר חלופי שבו ניתן יהיה לאחסן את החומרים הנמצאים כיום בחווה, סוגיה שאינה בשליטת המועצה. "אנחנו יכולים לעשות תוכנית לפינוי מהצד שלנו, אבל לאן החומרים הולכים ואיפה מאחסנים אותם ומטפלים בהם, זו סוגיה שהיא לא שלנו", הוא אומר. "קשה לנקוב כאן בלוחות זמנים".
לדבריו, גם העלות עשויה להיות גבוהה מאוד. "אני לא יודע להעריך את זה, אבל זה בין חצי מיליארד למיליארד שקל", הוא אומר, ומדגיש שהסכום עשוי לכלול את הקמת המתקנים החלופיים, בדיקות קרקע ובמידת הצורך גם שיקום שלה.
המשמעות היא שהשטח לא יהפוך כולו לפארק לאחר פינוי אפשרי. "בפנטזיה אפשר להגיד, חוות המיכלים יצאה, בוא נעשה פארק ירוק ומדשאה לטובת הציבור. זה לא מה שיהיה שם", הוא אומר. "מה שיצטרך להיות שם זה משהו בנוי. תמהיל בין שכונת מגורים לבין תעסוקה. אנחנו כמובן רוצים כמה שיותר תעסוקה בשביל לפצות כלכלית על היציאה של החווה".
גרינבלום אומר כי בתקופת הביניים שבין פינוי אפשרי לבין יצירת מקורות ההכנסה החדשים, המדינה תידרש לסייע למועצה. "טבעון לא תוכל לספוג מינוס 17 או 18 מיליון שקל כל שנה בשנים שבהן עושים את הפרויקט", הוא אומר. "זה שכן שיש לו השפעה סביבתית, ולכן אף אחד לא רוצה אותו", הוא אומר. לדבריו, בעקבות מידע שהגיע למועצה בנושא PFAS, היא פנתה למשרד להגנת הסביבה וביקשה לבחון את הנושא. "אנחנו עכשיו על זה. תחום הקיימות שלנו קיבל את זה כמשימה".
מאבק עד הסוף נגד שדה התעופה
הגעת אלפי עובדים לקמפוס אנבידיה מחדדת גם את אחת הבעיות הקשות של טבעון: התחבורה. גרינבלום מעריך שגם אם רק חלק מעובדי החברה יגיעו מדי בוקר מכיוון עמק יזרעאל, מדובר בתוספת משמעותית של כלי רכב.
המועצה מבקשת לקדם כמה פתרונות, ובהם תחנת רכבת באזור ג'למי, שביל אופניים שיחצה את היישוב ויגיע לקמפוס ולתחנת הרכבת, פתרונות כניסה ויציאה מהקמפוס ומהלך שאפתני בהרבה: שיקוע או מנהור של כביש 75 באזור הכניסה לקריית טבעון. "אנחנו דורשים מהמדינה לעשות סוג של מנהור של כביש 75", הוא אומר. "שהתנועה שמגיעה ממזרח, מעמק יזרעאל ומנוף הגליל לכיוון חיפה, לא תחצה את קריית טבעון אלא תעבור מלמטה".
גרינבלום מגדיר את המהלך "פרויקט אסטרטגי קריטי", אך מבהיר שהוא עדיין רחוק מביצוע. "אין התחלה של כלום", הוא אומר. "כרגע יש משא ומתן עם המדינה". לדבריו, המטרה היא לגבש החלטת ממשלה רחבה סביב הקמת קמפוס אנבידיה, שתכלול פתרונות תחבורה לצד חיבור של מוסדות להשכלה גבוהה באזור לקמפוס, שילוב אוכלוסיות שונות בהייטק ופיתוח סביבתי. בשלב זה, הוא מדגיש, "אין שום דבר רשמי".
נושא אחר שגרינבלום אינו מתכוון להתפשר עליו הוא המאבק נגד הקמת שדה תעופה בינלאומי ברמת דוד. לאחרונה קרא לתושבים לדרוש מהמועמדים בבחירות להתחייב שלא יוקם שדה תעופה בעמק.
הוא מודה שקשה לדעת לאן המהלך יתקדם. "זה מאוד תלוי במי שר התחבורה, בממשלה, איפה היא רוצה לשים את תשומת הלב", הוא אומר. "אני חושב שכשיש תושבים חדורי מוטיבציה וראשי רשויות חדורי מוטיבציה ונכונות להיאבק, בסוף מנצחים".
לדבריו, הפגיעה בטבעון עצמה עלולה להיות ישירה. "נתיבי ההמראה והנחיתה עוברים מעל טבעון, 300 מטר מעל בתי התושבים", הוא אומר. לדבריו, החשש הוא שגם אם בתחילה יוטלו מגבלות על שעות הפעילות, לאורך השנים הלחץ להרחיב אותן יגבר. "עוד 20 שנה המדינה צפופה ויש ביקוש", הוא אומר. "ואז פתאום יגידו, מה, בשביל כמה תושבים פריבילגים בקריית טבעון ובעמק יזרעאל לא נטוס בלילה?". אם המדינה בכל זאת תחליט על רמת דוד, הוא מבטיח מאבק: "עד הסוף. עתירות, הפגנות".
"הביגים כובשים אותם"
כשעוברים מהפרויקטים הגדולים לחיי היום יום, קשה להתעלם ממרכז טבעון הוותיק, שנראה כמעט כפי שנראה לפני עשרות שנים. גרינבלום אינו חולק על האבחנה. "כל המרכזים הוותיקים סובלים מאותו דבר, שהביגים כובשים אותם. הביג מנצח, הקניון מנצח", הוא אומר. מבחינתו, טבעון אינה יכולה להתחרות במרכזי הקניות הגדולים באותם כלים. "אנחנו צריכים למתג משהו שהוא יותר בוטיקי, יותר בתי קפה, יותר אמנות, תכשיטים ומזון". הוא אומר. "מרכז טבעון בעתיד צריך להיות אקסקלוסיבי, אסתטי ומגניב".
בקריית עמל הוא מבקש לייצר מוקד קטן של חיי לילה. לדבריו, לצד קולנוע לב מוקם מרכז צעירים, ובנכסים קטנים של המועצה מבקשים לעודד עסקים שיעבדו גם בשעות הערב. "אני מדמיין שם מרכז צעירים פעיל, פלוס שניים או שלושה פאבים ועסקים משלימים. אזור שצעירים יוצאים אליו".
גם התרבות המקומית עלתה בשיחה. כשנשאל מדוע באירועי הקיץ האחרונים לא נמצא אומן אחד מהז'אנר המזרחי, גרינבלום דחה את הטענה שהתרבות בטבעון אליטיסטית מדי. "אני חושב שיש תרבות מגוונת שנותנת מענה לתושבים ושהקהל מצביע ברגליים", הוא אומר ומזכיר כי לפני שנתיים הופיע ביישוב עמיר בניון. לדבריו, העובדה שהמועצה יכולה להביא מספר מצומצם של אמנים בכל קיץ מחייבת אותה לבחור בין סגנונות שונים.
הוא מצביע גם על שיקול כלכלי. "אמנים ים תיכוניים הם האמנים הכי יקרים בארץ", הוא אומר. "אני מאוד אוהב ים תיכוני. אני מקווה שנצליח כל שנה שנתיים להביא גם אמנים ים תיכוניים". טבעון מזוהה עם מערכת חינוך חזקה, אבל כשגרינבלום נשאל עד כמה ההישגים נובעים מהמערכת עצמה ועד כמה מהאוכלוסייה המבוססת והמשכילה, הוא משיב שמדובר בשילוב. "יש כאן אוכלוסייה טובה שחינוך זה ערך ודוחפת למצוינות ולהישגים", הוא אומר. "אבל אני חושב שיש כאן גם מערכת טובה מאוד".
לדבריו, המחסור בכוח אדם מורגש גם בטבעון, אם כי פחות מאשר במרכז הארץ. האתגר המרכזי מבחינתו הוא לא רק למצוא עובדים, אלא להגדיר מחדש מה תפקידו של בית הספר, בעיקר בגיל החטיבה.
"היום ידע זה כלום. אתה רוצה לדעת משהו, אתה כותב בגוגל", הוא אומר. "אז מה בית הספר אמור להקנות בגילאים האלה? הרגלי למידה, ערכים, כלים לחיים. מהו בית הספר בטבעון בגילאי החטיבה, זה מה שאנחנו צריכים לזקק לעצמנו". אחד הפרויקטים שהוא מציג בגאווה הוא היחידה לקידום נוער, שהוקמה לפני כארבע שנים. לדבריו, בעבר כ-25 עד 30 בני נוער שלא מצאו את מקומם במערכת המקומית יצאו למסגרות מחוץ לטבעון. כיום היחידה מטפלת בכ-20 בני ובנות נוער.
"האתגר שלנו הוא לוודא שאף אחד לא נפלט מהרשת", הוא אומר. "אנחנו דואגים שתהיה להם בגרות, דואגים ללוות אותם ומשקיעים בזה הרבה כסף". לדבריו, כיום "אין כמעט נושרים". גם החינוך האנתרופוסופי, שהפך לחלק בולט מהזהות החינוכית של טבעון, מעורר ביקוש להתרחבות. גרינבלום אומר שאין כרגע אפשרות להגדיל אותו משמעותית בשל מגבלות תשתית, ומבהיר כי מבחינתו על המועצה לתת מענה למגוון גישות חינוכיות ולא לזרם אחד בלבד.
"אני מאוד מעריך את החינוך האנתרופוסופי ואת מה שהוא הביא לטבעון", הוא אומר. "אבל אני חושב שאנחנו צריכים לתת מענה לכלל הקהילות בטבעון". על החינוך המיוחד הוא אומר כי מדובר באחת החוזקות של היישוב, אף שחלק מהילדים עדיין יוצאים למסגרות מחוץ לטבעון בשל מגוון הצרכים. "אנחנו משקיעים אנרגיות מאוד גדולות בלתת מענה לכולם בבית", הוא אומר.
והוא אינו מסתיר כמה מהזמן שלו מוקדש לתחום. "הדבר הכי קשה בתפקיד שלי זה מערכת החינוך", הוא אומר. "אם אני בוחן את הזמן שלי, אני חושב ש־25 אחוז אני במערכת החינוך ו-25 אחוז בפיתוח. בחינוך יש לי עוד המון חלומות".
"יש לי יחסים טובים עם הממשלה"
לקראת סוף השיחה גרינבלום מדבר גם על עתידו. הוא אינו מסתיר את עמדותיו בסוגיות ארציות, ובהן גיוס, זכויות נשים וסוגיות ליברליות אחרות, וטוען שראש רשות אינו צריך להימנע מהבעת עמדה בענייני המדינה. לדבריו, למרות הביקורת שהוא משמיע, יחסיו עם רוב שרי הממשלה טובים. "יש להם את הבגרות להגיד פה מסכימים איתי, פה לא", הוא אומר. "בחיים אני לא מבקר אף אחד באופן אישי. לפעמים יש לי ביקורת על נושא ספציפי, גיוס כמובן וגם הרבה דברים אחרים, זכויות נשים, להט"ב, ליברליזם. אבל בגדול יש לי יחסים טובים עם הממשלה הזאת".
וכשנשאל אם הפוליטיקה הארצית מעניינת אותו ברמה האישית, הוא משיב בחיוב. "ברמה האישית והקריירה זה מעניין אותי, אבל יש זמן ועת לכל דבר בחיים", הוא אומר. "אני אוהב את טבעון, טוב לי במה שאני עושה, אני רוצה לראות את הילדים שלי, לא רוצה להתחיל למצוא את עצמי בירושלים. אז כרגע אני פה, אבל בעתיד אסתכל גם לרמה הארצית".
לפני כן צפויה, ככל הנראה, עוד מערכת בחירות מקומית אחת. כשנשאל אם יתמודד לקדנציה נוספת, גרינבלום משיב: "אני מעריך שכן". ואז הוא מוסיף אמירה ברורה יותר: "בכל מקרה, אם אני אעשה עוד קדנציה, היא תהיה האחרונה שלי".
לדבריו, דווקא הגעתה של אנבידיה שינתה את האופן שבו הוא מסתכל על המשך כהונתו. "הנושא של קמפוס אנבידיה מאוד שינה את התפיסה שלי", הוא אומר. "יכול להיות שללא קמפוס אנבידיה הייתי אומר עשר שנים ומספיק. האתגר עכשיו של החלטת ממשלה ופיתוח תשתיות תחבורה הוא דבר אסטרטגי משמעותי, שנותן לי עוד אנרגיה, מוטיבציה ורצון לעסוק בדברים גדולים".
הוא רוצה, לדבריו, להביא את המהלך עד לפתיחת הקמפוס. אחר כך, הוא אומר, יוכל להגיע מישהו אחר. "מה שלא עשית בעשר או 15 שנה, יעשו אחריך", הוא אומר. "אין ואקום בעולם. יבואו אנשים טובים גם אחריי".
התרעות פיקוד העורף