אבל בצה"ל הבינו ש"ביקור שגרתי" כזה ללא נוכחות הרמטכ"ל יכול להוליד עוד הצהרה על הנחיה לכבוש מחדש איזה מחנה פליטים שאין צורך בו, ולכן ביטל הרמטכ"ל את הדיונים שהיו קבועים לו, צירף אליו את ראש אמ"ן ואת ראש אמ"ץ ומיהר לעלות לירושלים. כשהגיעו בשעה 12:00 לפיקוד המרכז התברר שגם שר הביטחון לא הוזמן לביקור, וגם הוא רוצה להגיע, אז כולם המתינו להגעתו עד 13:00.
בדיון הציגו ראשי צה"ל עמדה אחידה: יהודה ושומרון על סף התלקחות. אומנם הטרור הפלסטיני בשטחים דוכא עד לרמה הנמוכה ביותר שלו זה שנים, אולם התגברות הטרור היהודי מתחילה להוציא את הציבור הפלסטיני מאדישותו ועשויה להוביל להתלקחות רחבה. הרמטכ"ל הדגיש שזו התרעה אסטרטגית שהוא מניח בפני רה"מ. "מה תעשו במקרה של התלקחות כזאת, אם גם הרשות הפלסטינית תפנה את נשקה לעברנו?", שאל ראש הממשלה.
"יש לנו תוכניות למקרה כזה, אבל לא ידענו מבעוד מועד ולא נערכנו להציג אותן. אם תרצה – נציג אותן במועד אחר". נתניהו ביקש שצה"ל יראה לו את התוכניות למלחמה נגד הרשות הפלסטינית, במקרה שזו תפנה נגדנו. כלומר: אין לו כוונה לטפל בסיבה שעשויה להוביל להתלקחות – הטרור היהודי - והוא כבר רוצה לטפל בתוצאה האפשרית: מלחמה עם הרש"פ. עם תום הדיון מיהרו דובריו של נתניהו להדליף ש"הרמטכ"ל הגיע לא מוכן לדיון".
אחרי שהעולם כולו צפה בצה"ל מאבטח ח"כ שמנתץ את שרידי הלגיטימציה האחרונים שנותרו לישראל, החליטו בצה"ל להוריד את הכפפות והוציאו הודעה חריפה נגד סוכות. אפילו ראש הממשלה גינה, אבל נזהר שלא להזכיר חלילה את שמו של הח"כ. ושר הביטחון? הוא בחר באותו יום להתייצב על עוד פסגה בסוריה ולהודיע שלעולם לא נזוז משם.
האנדרטאות איום קיומי?
בעזה - מה שמכונה "טרור העפיפונים" יכול לספק עילה לממשלה להורות לצה"ל לצאת לפעולה קרקעית רחבה. העובדה שעד כה נמצאו בישראל עפיפונים ששוגרו מעזה, שלא הכילו שום חומר נפץ או חומר תבערה, לא עוצרת את כלל כלי התקשורת, לא רק את ערוצי המשטר, מלאמץ את הנרטיב של "טרור העפיפונים".
כך גם עם האנדרטאות בכפרים הפלסטיניים: מרבית עמיתיי בתקשורת גינו אומנם את המופע של סוכות, אבל מיהרו להוסיף שחייבים להשמיד את האנדרטאות שהוקמו למחבלים ולאזרחים פלסטינים שנהרגו, שהרי ברור שמדובר באיום קיומי. באינתיפאדה הראשונה היינו נשלחים כחיילים להוריד דגלי פלסטין שנתלו על עמודי חשמל ולמחוק גרפיטי לאומני שכיסה את הקירות בכל עיר ובכל כפר. המחשבה שאם רק נמחק את הסממנים הלאומיים נוכל גם לעקור את הרגשות הלאומיים של הפלסטינים - היא איוולת. מוטב שצה"ל יעסוק בסיכול טרור אמיתי ולא ישקיע מאמץ באנדרטאות למחבלים שכבר חוסלו.
לחזור לכפר קאסם
אבל מאחורי כל המאמצים של הממשלה לחדש לחימה באחת הגזרות מסתתרת מחשבה מטרידה: עבור ראש הממשלה הבחירות האלה הן לא על עתידה של המדינה – הן על חירותו ועל עתידו האישי. נתניהו רואה את הסקרים, מודע לגובה הסיכון שלו, ואין שום דבר בהתנהלותו עד היום שיכול להרגיע את המחשבה שהוא לא ייזום מהלך ביטחוני כדי לדחות את הבחירות.
פעמיים נדחו בחירות לכנסת בשל שיקולים ביטחוניים: ב־1948, עם הקמת המוסדות הלאומיים, דחה ראש הממשלה דוד בן־גוריון את הבחירות לכנסת בשל המלחמה הקשה שהתחוללה בכל רחבי הארץ. ראש הממשלה גולדה מאיר דחתה אף היא את הבחירות שנועדו לאוקטובר 1973, על רקע מלחמת יום הכיפורים שהסתיימה ימים קודם לכן.
לכן השאלה החשובה היא מה יעשו אנשי הצבא. חובתו של הדרג הצבאי היא לעולם לבצע את המוטל עליו על ידי הדרג המדיני. מה יעשו הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר או מפקד הפיקוד כשיוטל עליהם לצאת למלחמה שלא ברור אם יש בה צורך ביטחוני אמיתי? האם ישלחו את אנשיהם להיהרג, כשהמניע למשימה מפוקפק?
חובתו העליונה של הדרג הצבאי היא לעולם לבצע את המוטל עליו חוקית, אבל הייתי ממליץ לראשי הצבא לנצל את הימים האלה לעיון בפסק הדין המונומנטלי של השופט בנימין הלוי בפרשת כפר קאסם. הוא מגדיר יפה את מרחב שיקול הדעת המוטל כחובה על כל חייל, כל שכן מפקד, לבחון אם הפקודה שקיבל חוצה קו אדום, או שמא מתנוסס מעליה דגל שחור שהופך אותה לפקודה בלתי חוקית בעליל.
התרעות פיקוד העורף