מבחינתו, מדובר בשינוי יסודי במשוואה. "שעון החול התהפך", הוא טוען: אם בעבר איראן הייתה יכולה להשתמש באיום על הורמוז כאמצעי לחץ, כעת הזמן פועל נגדה והמשך המצור עלול להגביר את הלחץ הכלכלי והאסטרטגי עליה.
עופר טוען כי במצבי לחץ איראן נוטה לפעול באמצעות הסלמה מכוונת בזירות שונות כדי להעלות את המחיר עבור יתר השחקנים באזור – ולאחר מכן להשתמש במצב החדש כמנוף למשא ומתן. לדבריו, המטרה היא לא בהכרח להגיע במהירות להסכם, אלא לכפות תהליך ארוך ומתיש שבו טהרן תנסה לשפר את עמדת הפתיחה שלה. "השיטה האיראנית לצאת ממשברים הייתה ותמשיך להיות ייצור של הסלמה נוספת באזור", הוא מעריך. לדבריו, ההנהגה בטהרן מבינה שכדי להגיע לשולחן המשא ומתן מעמדה טובה יותר, עליה קודם כול להעלות מחדש את מפלס הלחץ.
חיזבאללה במרכז התרחיש
לפי התרחיש שהוא מציג, המטרה לא תהיה בהכרח ירי נרחב לעבר העורף הישראלי. במקום זאת, חיזבאללה עשוי לנסות לפגוע בכוחות צה"ל באזורים שבהם הוא עדיין מסוגל לפעול, באופן שיחייב תגובה ישראלית.
עופר מעריך כי מהלך כזה יכול להיות מתוזמן כך שהתגובה הישראלית תהיה זו שתעמוד במרכז תשומת הלב הבינלאומית. לדבריו, אם חיזבאללה יצליח לפגוע בחיילי צה"ל וישראל תגיב בעוצמה, טהרן תוכל לנסות לבנות נרטיב שלפיו ישראל היא שהחלה את ההסלמה. מבחינתו, זהו חלק מרכזי מהתרחיש: ליצור רצף אירועים שבו פעילות מוגבלת של חיזבאללה גוררת תגובה ישראלית, ולאחר מכן להשתמש בה כדי להצדיק עליית מדרגה נוספת מצד איראן או שלוחיה.
עופר אף מעריך כי ניסיונות כאלה עלולים להתבצע במועדים רגישים, בהם סופי שבוע או חגים, מתוך ניסיון למקסם את ההשפעה של פגיעה בכוחות צה"ל.
המטרה הרחבה: להכניס גם את מדינות המפרץ ללחץ
לפי עופר, היעד הסופי של מהלך כזה רחב בהרבה מהזירה הלבנונית. הוא מעריך כי איראן עשויה לשאוף להסלמה אזורית משמעותית עוד לפני הבחירות בארצות הברית, כזו שתפגע גם באינטרסים של מדינות המפרץ. בתרחיש שהוא מציג, תשתיות קריטיות בסעודיה, באיחוד האמירויות ובבחריין – ובהן מתקני אנרגיה והתפלת מים – עלולות להפוך ליעדים. הוא אף מעלה אפשרות קיצונית יותר של פעולה איראנית קרקעית נגד כווית. הרציונל, לדבריו, יהיה לגרום למדינות המפרץ להפעיל לחץ כבד על וושינגטון לעצור את ההסלמה, תוך ניסיון איראני להציג את ישראל כמי שאחראית להתדרדרות.
התרעות פיקוד העורף