כשחושבים על פינלנד, נשק בדרך כלל אינו הדבר הראשון שעולה לראש. יערות אינסופיים, תעשיית נייר, נוקיה, אולי סאונות ומדינת רווחה סקנדינבית – אלה הדימויים המזוהים יותר עם המדינה הצפונית. אבל בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, פינלנד משנה את פניה. היא הצטרפה לנאט"ו, הגדילה את ההשקעה בביטחון ומחפשת טכנולוגיות שיגנו על גבול של יותר מ־1,300 קילומטרים עם רוסיה.
המזכר עצמו אינו חדש. הוא נחתם לראשונה ב־2013 ונועד לאפשר שיתוף פעולה במחקר, בפיתוח וברכש ביטחוני. החידוש הפעם נמצא בעיקר באורך הנשימה: במקום להאריך אותו בחמש שנים, כפי שנעשה בעבר, פינלנד הציעה לישראל תקופה של עשר שנים – עד 2034.
בתשובתה להצעה שיבחה ישראל את "השותפות הייחודית" בין המדינות, המבוססת על "ערכים משותפים ואינטרסים משותפים". שר ההגנה הפיני אנטי הקנן, שאישר את ההארכה, ניסה לצנן את הדרמה. לדבריו, לפינלנד יש מסמכי שיתוף פעולה דומים עם כ־40 מדינות, וישראל היא שותפה ותיקה. "זו אינה תפנית דרמטית חדשה", הסביר.
"הקשר המתהדק"
במערכת הביטחון בישראל לא ניסו להסתיר את הכיוון. גורם צבאי בכיר אמר ל"מעריב" כי הביקור משקף את "הקשר המתהדק" בין צה"ל לכוחות ההגנה הפיניים, והדגיש את הרצון להרחיב את שיתוף הידע והלמידה בין הצבאות.
מהיערות לנשק
אלא ש"קלע דוד" היא רק החלק הבולט ביותר בסיפור. על פי המזכר, ישראל ופינלנד מפעילות קבוצת תיאום משותפת שמתכנסת לפחות פעם בשנה. בחודש מאי נערך בהלסינקי סמינר ביטחוני שבו נפגשו עשרות חברות משתי המדינות. לפי דיווחים, בין הצבא הפיני לבין התעשיות הביטחוניות בישראל מתנהלים לא פחות מ־23 פרויקטים.
במרכז התעשייה הביטחונית הפינית עומדת חברת Patria, שמכירותיה הגיעו לכ־1.1 מיליארד אירו ב־2025. החברה כבר משלבת ברכב המשוריין AMV XP 8x8 שלה את מערכת ההגנה האקטיבית Trophy של רפאל. בעבר שולבו בכלים שלה גם צריחים מתוצרת אלביט וטילי Spike, והיא אף עבדה עם חברת Plasan Sasa הישראלית על פיתוח רכב משוריין שהוצע לחיל הנחתים האמריקאי.
זהו שינוי מעניין גם עבור הכלכלה הפינית עצמה. במשך עשרות שנים נשענה פינלנד על היערות שמכסים חלק גדול משטחה. עץ, נייר ועיסת נייר היו לב התעשייה המקומית, וסביבם צמחו בהמשך ענפי מכונות, מתכת, כימיקלים ואלקטרוניקה. אחר כך הגיעה נוקיה והפכה לסמל של פינלנד הטכנולוגית.
כמו מדינות מערביות רבות, גם פינלנד איבדה עם השנים חלק ממפעלי הייצור שלה לטובת מדינות זולות יותר, בעיקר באסיה, אך הצליחה להשאיר בבית חלק גדול מפעילות המחקר, הפיתוח וההנדסה. בשנים האחרונות הכלכלה המקומית שוב נקלעה לקשיים: הסחר עם רוסיה קרס, הריבית הגבוהה פגעה במשק, ענף הבנייה נכנס למשבר, והמדינה מתמודדת במקביל עם פריון נמוך והזדקנות האוכלוסייה.
הנציבות האירופית צופה לפינלנד צמיחה של 0.8% בלבד ב־2026 ושל 1.4% ב־2027, בזמן שהגירעון והחוב ממשיכים להעיב. בתוך התמונה הלא פשוטה הזאת, התעשייה הביטחונית הופכת לענף משמעותי יותר – בדיוק בזמן שבו אירופה כולה מגדילה מחדש את תקציבי הביטחון שלה.
הפרדוקס הפיני
לטענתו, גם אם פינלנד לא תחתום מחר על עסקת נשק חדשה, הקשר כבר נבנה לטווח ארוך. מערכות הגנה אווירית אינן מוצר שקונים ושוכחים ממנו: הן דורשות תחזוקה, חלקי חילוף, תוכנה ועדכונים במשך שנים. במובן הזה, אמר, פינלנד כבר תלויה במידה מסוימת בתעשייה הביטחונית הישראלית.
שר ההגנה הקנן, מצדו, אינו מקבל את הניסיון לערבב בין שתי הסוגיות. כשנשאל אם פינלנד עשויה לבטל בעתיד את המזכר בהתאם להתפתחויות בזירה הבינלאומית, סירב להיכנס לתרחישים. לדבריו, כרגע המשימה היא אחרת: לוודא שפינלנד מקבלת את "מערכת ההגנה האווירית הטובה בעולם" ואת הטכנולוגיה הנלווית אליה. וזה אולי הסיפור הגדול יותר שמסתתר מאחורי מזכר שנחתם בחילופי מכתבים ולא זכה לכותרות בזמן אמת: פינלנד יכולה להקשיח את הטון המדיני כלפי ישראל – ובמקביל לראות בה שותפה שקשה מאוד לוותר עליה כאשר הביטחון הלאומי נמצא על הפרק.
מבחינת ישראל, גם הצד השני של העסקה ברור. נציג משרד הביטחון הישראלי הגדיר לאחרונה את פינלנד כ"שער של ישראל לנאט"ו ולשוק האירופי". עבור מדינה שהצטרפה רק לאחרונה לברית הצפון-אטלנטית, זו אמירה משמעותית.
כך, בזמן שהוויכוח הציבורי מתנהל סביב עזה, מתחת לפני השטח נרקמת מערכת יחסים אחרת לגמרי: פינלנד מביאה את התעשייה שלה, את נאט"ו ואת השוק האירופי; ישראל מביאה מערכות נשק וניסיון מבצעי. וההסכם שנחתם עד 2034 מלמד ששני הצדדים מצפים שהקשר הזה יישאר איתם עוד הרבה אחרי שהכותרות הנוכחיות יתחלפו.
התרעות פיקוד העורף