מומחה החקירות צפה בבנט ואיזנקוט מול המצלמה – וחשף את מה שהם ניסו להסתיר

לדבריו, אצל בנט הבעיה מתחילה דווקא בישיבה. "בנט בדקה הראשונה זוכר לשבת פתוח עם הרגליים, בדקה השנייה הוא כבר מתכווץ, ממש מצליב את הרגליים, ויש שם קטע שבו רואים אותו מהצד, כשכל הקהל בעצם רואה אותו עם רגליים מוצלבות. רק בדקות האחרונות הוא שוב זוכר לשחרר את זה".

קלפר מסביר כי מבחינתו, ישיבה מכווצת משדרת חוסר נוחות ואינה מתאימה לדמות שבנט בדרך כלל מנסה לשדר. "יד בכיס פעם אחת זה בסדר, זה נחמד, אבל ברגע שרוב הזמן הוא יושב ככה מכווץ, מקווץ את עצמו, זאת בעיה של חוסר נוחות שלא מתאימה לנפתלי בנט. בדרך כלל יש לו שפת גוף טובה, אבל ברגעים כאלה, כשהוא יושב בצורה כזאת, הוא מקטין את עצמו".

לדבריו, גם טון הדיבור של בנט דורש עבודה. "הבעיות של בנט הן הישיבה בהצלבת רגליים, שמקטינה אותו, משפטים ארוכים בלי סימני קריאה וטון דיבור לא אסרטיבי". עם זאת, קלפר מדגיש כי בנט יודע להשתמש היטב בשפת גוף, אלא שלעתים השליטה הזאת "נעלמת". "בנט יודע שפת גוף, אפילו טוב. יש לו רגעים שבהם זה נופל, וזה קורה קצת יותר מאשר אצל נתניהו".

לדבריו, ניתן לראות זאת גם בהופעות קודמות של בנט, ובהן נאומו הראשון בכנסת לאחר שנבחר לראשות הממשלה. "גם בדוגמה כאן, הוא יושב בהתחלה עם רגליים פתוחות כמו שצריך, ואז מהר מאוד הוא מקבץ אותן ויושב עם רגליים מוצלבות. לא תמיד רואים את זה בפריים המרכזי, אבל מהצד זה נראה לא טוב".

"אייזנקוט נראה מאוד מכונס"

אצל גדי איזנקוט, לדברי קלפר, הבעיה שונה. "קודם כול, היד שלו מונחת באוויר. היא לא משמשת למשהו שמעביר מסרים, היא פשוט מונחת שם די ברפיון. הדבר היותר בולט הוא איך שהוא יושב". קלפר מסביר כי בעוד אצל בנט מדובר בחוסר עקביות, אצל איזנקוט הבעיה היא נטייה כללית יותר להתכנס בתוך עצמו. "כשהוא לא מדבר עם היד, הוא שם את שתי הידיים ממש על הרגליים שלו, מתחת לשולחן. הוא נראה מאוד מכונס, מאוד קטן. הוא לא משתמש בשטח שלו בשביל להגדיל את עצמו, בשביל לתפוס מקום במסך".

לדבריו, הדבר מתחבר גם לשאלת הכריזמה של איזנקוט. "יש לו אישיות שאנשים מאוד אוהבים, אבל הכריזמה שלו היא משהו שקצת מוטל בספק מבחינת האופן שבו הקהל תופס אותו. לא מדובר בדעתי האישית, אלא בביקורת שקיימת על הדרך שבה הוא עובר מסך". קלפר מצביע גם על השימוש של איזנקוט בידיים.

"משהו שמאוד מאפיין אותו הוא שהוא מדבר עם הידיים, אבל לא בהכרח בהתאמה למסרים. אצל בנט או נתניהו הידיים משמשות כדי להעביר מסר. אצל איזנקוט הוא פשוט משתמש בידיים, אבל לא בהתאמה מדויקת למה שהוא אומר". לדבריו, שימוש נכון יותר בידיים יכול לחזק את המסר: "ידיים פתוחות יכולות ללוות מסר חיובי, תנועות חדות יותר יכולות להדגיש מסר שלילי או נקודה מסוימת. אצל איזנקוט זה כמעט לא קורה. הוא פשוט מנופף בידיים, וזה משהו שהוא צריך לעבוד עליו".

לדבריו, גם הישיבה עם הידיים מתחת לשולחן תורמת לתחושת הכיווץ. "כשהוא יושב בראיון, הוא מאוד מקובץ עם הידיים בין הרגליים. גם הידיים מתחת לשולחן וגם הידיים המכונסות מקטינות את הגוף שלו, ובמקום להגדיל את הכריזמה שלו – הן מקטינות אותה".

ומה אפשר ללמוד מנתניהו?

לדבריו, "הוא יושב בצורה שמראה טריטוריה ומראה ביטחון. הרגליים פתוחות, כפות הידיים יוצאות מתחום הגוף, וזה משדר שהוא מרגיש בנוח במרחב שלו".

קלפר מוסיף כי שליטה במרחב אינה רלוונטית רק לפוליטיקאים. "גם בפגישות עסקים מאוד מומלץ לא לשבת מקובץ ולא לשים את הידיים רק באזור של הגוף שלך, אלא גם על השולחן ולהתפרס מעט לצדדים. זה משדר שאתה מרגיש בנוח, שאתה חזק ושאתה שולט בסיטואציה".

לדבריו, לקראת מערכת בחירות שבה חלק גדול מהקמפיין מתנהל מול מצלמות, שפת הגוף הופכת לחלק בלתי נפרד מהמסר. "כל מועמד שמגיע למצב הזה צריך לדעת להיראות טוב על המסך. זה חלק חשוב ממערכת בחירות. לא להתכווץ, לא לשים ידיים מתחת לשולחן, ולדעת להשתמש בגוף כדי להעצים את המסר ולא להקטין אותו".