הפער בין היחסים המדיניים של ישראל עם כמה ממדינות אירופה לבין הקשרים הביטחוניים שהן ממשיכות לקיים עמה הולך ומתרחב. גם מדינות שמחריפות את הרטוריקה, מטילות סנקציות ומגבילות קשרים עם ישראל אינן ממהרות לוותר על מערכות נשק, טכנולוגיה וציוד ביטחוני ישראליים. "רוב המדינות משמרות איזושהי דואליות", אומרים גורמים מדיניים המעורים בנושא.
בחוק הספרדי עצמו נקבע חריג המאפשר לממשלה לאשר עסקאות שבנסיבות אחרות היו נאסרות, אם יישום מלא של המגבלות פוגע ב"אינטרסים הלאומיים הכלליים". בחלק מהמקרים, אם כן, הפעילות הביטחונית אינה נעשית בניגוד לאמברגו, אלא מכוח סעיף ההחרגה שמדריד עצמה הכניסה לחוק. ממשלת ספרד כבר הפעילה את החריג ואישרה ל-Airbus להמשיך להשתמש בטכנולוגיה ישראלית בפרויקטים אסטרטגיים, לאחר שהתברר כי הפסקה מלאה של השימוש בה עלולה לפגוע ביכולת הייצור, במקומות עבודה ובפרויקטים ביטחוניים שאין להם חלופה מיידית.
בדיונים שנערכו בספרד עלתה גם התלות המתמשכת בטכנולוגיה, ברישיונות ובתמיכה טכנית ישראלית בכמה מערכות ביטחוניות. החלפה מלאה של רכיבים ומערכות כאלה אינה אפשרית בטווח המיידי, והיא כרוכה בעלויות כבדות ובהקמת חלופות מקומיות או אירופיות.
מדריד אכן ביטלה עסקאות עם ישראל, ובירושלים אינם טוענים שהאמברגו נותר על הנייר בלבד. ספרד עצרה רכש ופרויקטים מסוימים ופועלת לצמצום התלות הביטחונית בישראל. אלא שההחרגות שנקבעו בחוק מותירות לממשלה הספרדית אפשרות להמשיך בפעילות ביטחונית עם ישראל כאשר היא קובעת שהאינטרס הלאומי מחייב זאת.
ספרד אינה היחידה
הולנד, למשל, מקדמת צעדים נגד סחר עם ההתנחלויות, ובאותה תקופה משרד ההגנה שלה ממשיך לרכוש מערכות ישראליות כשאין בידיו חלופה זמינה. הממשלה ההולנדית הסבירה בפומבי כי בתחומים מסוימים חברות ישראליות מספקות מערכות או רכיבים חיוניים שאין להם כיום חלופה הולנדית או אירופית מתאימה וזמינה.
המלחמה באוקראינה והאיום הרוסי שינו את סדרי העדיפויות הביטחוניים ביבשת. מדינות אירופה מגדילות במהירות את תקציבי הביטחון ומחפשות מערכות שכבר הוכיחו יכולת מבצעית, ובכמה תחומים אין בנמצא תחליף אירופי זמין לטכנולוגיה הישראלית. פינלנד, למשל, הבהירה בעבר כי המלחמה באוקראינה המחישה מבחינתה עד כמה קריטית יכולת ההגנה האווירית.
היצוא הביטחוני בשיא
בירושלים משתדלים להפריד, ככל שניתן, בין המחלוקות המדיניות עם ממשלות אירופה לבין הקשרים הביטחוניים איתן. ישראל אינה ממהרת לעצור עסקאות ביטחוניות בתגובה לביקורת מדינית. "אנחנו פרגמטיים", אומרים גורמים מדיניים. מבחינת ישראל, עצירת עסקאות עלולה לפגוע בתעשיות הביטחוניות המקומיות, למסור נתחי שוק למתחרות - ובראשן צרפת - ולצמצם את ההשפעה שנוצרת באמצעות קשרים ארוכי שנים בין התעשיות הישראליות לבין מערכות הביטחון באירופה.
האינטרס הישראלי ניכר גם במספרים. בשנת 2025 הגיע היצוא הביטחוני הישראלי לשיא של 19.2 מיליארד דולר - זינוק של כמעט 30% בתוך שנה ויותר מפי שניים בתוך חמש שנים. משרד הביטחון מגדיר את הרחבת היצוא הביטחוני כלי לחיזוק התעשיות, למימון צורכי הביטחון וגם לקידום יעדים מדיניים.
גם בישראל אין הפרדה מוחלטת בין השיקולים המדיניים לביטחוניים. עסקה עשויה להיעצר אם מתעורר חשש לזליגת טכנולוגיה, להעברת מערכת לגורם עוין או לפגיעה ביטחונית אחרת. גורמים מדיניים אינם שוללים אפשרות שגם שיקול מדיני ישפיע בנסיבות מסוימות על עסקה. המתיחות המדינית עם כמה מממשלות אירופה אינה עוצרת בינתיים את שיתוף הפעולה הביטחוני.
מדינות היבשת מגדילות את תקציבי הביטחון ומתמודדות עם האיום הרוסי, ובתחומים שבהם אין חלופה זמינה הן מתקשות לוותר על המערכות הישראליות. ספרד היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר: גם לאחר שעיגנה בחוק אמברגו רחב על ישראל, היא הותירה בו אפשרות לחריגה כאשר הצרכים הביטחוניים והאינטרסים הלאומיים שלה מחייבים זאת.
התרעות פיקוד העורף