לדברי בכותב, ואנס כשל בלשונו במהלך הכנס כאשר בלבל בין המושג "עלילת דם", השקר ההיסטורי לפיו יהודים משתמשים בדם נוצרים לפולחן דתי, לבין "אשמת דם", רעיון שלפיו אדם אשם בפשע רק בשל מוצאו. פליטת הפה הזו לא רק העידה על חוסר הכנה, אלא גם הדגישה את השפעתו של קרלסון, שמשתמש במונח האחרון כדי להדוף טענות על אנטישמיות.
עם זאת, נראה כי ניסיון זה נועד לכישלון. המאמר מסכם כי סגן הנשיא מנסה לאחוז בשני קצות החבל. גם דמויות בשוליים הקיצוניים, כמו פואנטס עצמו, מזהים את משחקו הכפול וטוענים כי אם ואנס אכן מתנגד לאנטישמיות, עליו להתנער מחברו הטוב קרלסון.
המסקנה העולה מן הניתוח היא שבעתיד הקרוב יידרש ואנס לקבל החלטה ברורה: להתנער מהשוליים הקיצוניים ולזכות בתמיכת המיינסטרים, או לבחור בקרלסון ולשלם על כך מחיר ציבורי ופוליטי יקר בדרכו לבית הלבן.