"הגעתי בתשע לפיקוד, נכנסתי להערכת מצב פיקודית והבנתי בפעם הראשונה את ממדי האסון. הצעתי לאלוף הפיקוד, רפי מילוא, היום אלוף פיקוד הצפון, שאהיה השליח שלו לחזית. הוא היה צוער אצלי בקורס קצינים כשפיקדתי על הקורס. אמרתי לו: "רפי, בוא אני אהיה השליח שלך לחזית". נוח לאלוף שנמצא במפקדה שיש בשטח מישהו שיודע לראות את הדברים מהזווית שלו, כאלוף לשעבר. הוא אמר לי שזה רעיון מצוין.
"חתמתי על נשק, וסט וקסדה, הכנסתי אותם לרכב הפרטי וירדתי למחנה אורים, משום שידעתי שבאותו זמן עדיין יש לחימה במחנה, שבו נמצאת מפקדת מחוז דרום של פיקוד העורף".
"הגעתי למחנה בסביבות 11 בבוקר. דרכתי את הנשק ונכנסתי, בלי לדעת אם עדיין מתנהלת שם לחימה. גיליתי שהיא הסתיימה דקות ספורות קודם. עזרתי לכוח להתארגן. מפקד המחוז נפצע והיה באמבולנס לקראת פינוי. הוא גיבור אמיתי, שניהל את הלחימה באופן בלתי רגיל. עברתי מגופה לגופה של מחבל כדי לראות מה הם הביאו איתם. ראיתי את האופנועים והבנתי את שיטת הפעולה שלהם. לצערי טיפלתי גם בגופות החיילות שנרצחו בחמ"ל. אחרי כשעה וחצי הרגשתי שהשלמתי את המשימה וחזרתי לרכב.
"קיבלתי טלפון מאחותי. היא סיפרה לי על חברה של חברה שהייתה במסיבה בנובה ושיש לה מיקום. עד אז לא ידעתי שהייתה מסיבה בנובה. ביקשתי שישלחו לי את המיקום.
"השלושה הראשונים שהוצאתי מהשטח, יחד עם עוז דוידיאן שפגשתי בדרך, הפיצו מיד את הבשורה. הוצאתי אותם עד צומת הנגב, כי ידעתי שאם לא אביא אותם לשם לא תהיה להם דרך לצאת מהשטח. בצומת חיכה אביו של אחד מהם. נכנסתי בחזרה לשטח. השמועה התפשטה מהר מאוד.
"הטלפון הבא שקיבלתי היה מניר גונטז', ממש בכניסה לאופקים. ביקשתי שישלח לי מיקום. בחילוץ הזה כבר לא נסעתי בכבישים, משום שלא ידעתי היכן עלולים לארוב לי. נכנסתי דרך מושב פטיש לשבילי העפר, שאותם אני מכיר לא רע. ניווטתי אל בנו של ניר גונטז', אמיר, ואל חברו והוצאתי אותם.
"קיבלתי טלפון נוסף מאם שאמרה לי שבנה נמצא בעומק השטח. חזרתי שוב. כבר התחילו שעות הדמדומים. הצלחתי להגיע אליו ממש לפני החשיכה, להכניס אותו לרכב ולהוציא אותו. בסך הכול הוצאתי שישה אנשים.
"יש אנשים שהוציאו הרבה יותר. עוז דוידיאן חילץ יותר מ-120 בני אדם באותו יום. היו נהגי משאיות בדואים שהוציאו אנשים רבים מהשטח. היו אנשים שעשו באותו יום, בלחימה ובחילוץ, הרבה יותר ממני. אין לי כוונה להתהדר בנוצות. אני שלם עם עצמי שעשיתי את הטוב ביותר שידעתי לעשות בתוך הכאוס של 7 באוקטובר".
"בשבועיים שאחרי 7 באוקטובר נשארתי במדים וניסיתי לסייע לרשויות המקומיות ולארגונים שהגיעו לשטח, לרפתנים שניסו לחלוב פרות ולהורים שחיפשו את בנם או בתם. בשבועיים האלה לא הייתה ממשלה. הממשלה לא תפקדה.
"מי שתפקד היו אזרחים טובים. אחים לנשק פרסו מיד חמ"ל בקיבוץ בית קמה, ואחרי שבוע או עשרה ימים העבירו את המרכז הלוגיסטי שלהם לאזור התעשייה ברהט. ירדתי למלונות בים המלח, הגעתי לקהילות המפונות של כפר עזה ונחל עוז. בכל מקום ראיתי את הישראלי הטוב בשיא תפארתו. זו הייתה גאווה גדולה, אבל ממשלה לא הייתה. פשוט לא הייתה.
"לאחר מכן נדהמתי לגלות שמעלילים עליי עלילות שווא, שקריות לחלוטין, מקוממות ומטופשות להחריד. לתדהמתי, יש אנשים שקונים אותן. זה האבסורד. יש מחקרים שמראים ש-40% מאזרחי ישראל עדיין בטוחים שהייתה קונספירציה, אף שנתניהו אמר בקולו שלא הייתה קונספירציה. זו המשמעות של מכונת רעל - מכונה להנדסת תודעה".
"כל מי שמנסה להרוס את זה, אני אלחם בו. הזעם הזה הוא המנוע שלי. אחרי ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית והמאבק לשחרור החטופים, אני יכול לומר שזה ציבור ענק בישראל. מאות אלפי אנשים זועמים ונחושים לקחת את גורל המדינה ולתקן אותו, לא לתת לה להיהרס ולא לתת לה לקרוס לתוך עצמה. לא ניתן למושחתים, ללאומנים הקיצונים המשיחיים, לכהניסטים ולמשתמטים לקבוע את גורלנו.
"אתה יושב במיאמי, מזהם ומטנף את המרחב הציבורי שלנו, מעליל עלילות ומשקר - ואנחנו מקבלים את זה. לזה אני מתכוון כשאני מדבר על אובדן הנורמות וריסוקן. אי אפשר לבנות מדינה על נורמות מקולקלות. אנחנו באים לתקן, והנורמה הראשונה שבה נטפל היא אמירת אמת. לכן צריך להקים מיד ועדת חקירה ממלכתית".
"הפרויקט האמיתי של נתניהו הוא פירוק הנורמות והערכים של החברה הישראלית. להפוך את הטוב לרע, את הישר לעקום ואת הראוי והמוסרי למושחת. זה לא עניין של שרה נתניהו, זו מכונת רעל שעובדת נגדי ונגד כל מה שאני מייצג".
התרעות פיקוד העורף