כלומר, מהרגע הזה ואילך אין יותר את הטיעון "שלא העירו אותי". ראש הממשלה ער. הוא יודע שמתרחש אירוע ביטחוני חמור. מכאן מתחיל המבחן האמיתי של מנהיגות.
ומה הוצג שקרה? בשלב הראשון נתניהו שאל שאלות. בין היתר, לפי התחקיר, הוא שאל מדוע חמאס יורה. אפילו השאלה הזאת, לכשעצמה, היא אולי אחת העדויות החזקות ביותר לעומק הקונספציה שבה הייתה נתונה ההנהגה: מדוע הם יורים? הרי יש הסדרה, יש כסף, יש היתרי עבודה, יש שקט יחסי. התפיסה שחמאס מעוניין לשמור על היציבות הייתה כל כך מושרשת, שגם כשהמלחמה כבר פרצה, היא המשיכה לחלחל אל השאלות הראשונות של ראש הממשלה.
ואז, לפי ציר הזמן שהוצג, חולפות כ-11 דקות. בהמשך מתקיימת שיחה עם האלוף גיל, שמציג לנתניהו תמונת מצב כאוטית ומתריע מפני עשרות חטופים והרוגים.
אבל גם כאן, לפי התחקיר, לא הוצגה הוראה דרמטית של נתניהו שמסבירה מה בדיוק היה עושה אחרת אילו רק היה מקבל את אותה שיחת השכמה כמה דקות מוקדם יותר. הוא שואל, מקשיב ומקבל תמונת מצב, אבל איפה ההחלטה האסטרטגית שלו?
כאן מתחילה השאלה הגדולה באמת: אם נתניהו טוען היום שהדקות שבהן לא היה ער היו קריטיות עד כדי כך שהיו עשויות למנוע את הטבח, מדוע לא ניתן לראות בחומרים שהוצגו אמש פעולה יוצאת דופן שלו בדקות ובשעות שבהן כבר היה ער?
זו נקודה דרמטית, מפני שמדובר בלב חלון הזמן שבו ישראל נמצאת תחת מתקפה, הרג וטבח איום, והדרג המדיני הבכיר ביותר עדיין אינו נמצא במרכז העצבים הביטחוני. ואז מגיעה אחת הנקודות המעניינות ביותר בתחקיר: הקטע המושחר ביומן.
הפער הזה, יותר מכל אמירה פוליטית, הוא בדיוק מסוג הדברים שוועדת חקירה צריכה לברר: מה כתוב ביומן המקורי? מה נמחק? מי שינה? מתי? מדוע? ומה התרחש בפועל באותן שעתיים קריטיות שחסרות לציבור?
לקח לשיירה שעה של התארגנות, האשימו בלשכה את שיירת השב"כ. אבל ממתי לוקח לשב"כ שעה להתארגן ליציאה לקריה? הם אמורים להיות מוכנים ליציאה תוך שניות ספורות. עצם קיומם של הפערים הללו מוכיח מדוע אסור שהחקירה תישאר בטלוויזיה.
"אולפן שישי" יכול להציג את הנתונים. אבל הוא לא יכול להכריע בהם, לא להעניש, ואין לו סמכויות שיפוטיות. ועדת חקירה יכולה. לכן נתניהו ואנשיו עושים הכול על מנת למנוע את הקמתה. וכעת, גרוע מכך, עושים שימוש ציני בשינוי העובדות, כי עוד לא הוקמה כזאת, כדי להפיץ תיאוריות קונספירציה הזויות ושקריות.
ועדת חקירה יכולה לקחת את יומני הלשכה, איכוני הטלפונים, תמלילי השיחות, תיעוד השיירה, רישומי הקריה, מסמכי מערכת הביטחון והעדויות של כל מי שהיה שם, כולל לגלות מהי אותה שעה מושחרת שנרשם עליה "מטעמי ביטחון", ולבנות דקה אחר דקה את הלו"ז של ראש הממשלה.
וזה בדיוק מה ש"אולפן שישי" ניסה לעשות אמש. התחקיר הראה, על פי אנשים שהיו נוכחים בקרבתו של נתניהו באותן שעות קריטיות, שראש הממשלה נכנס להלם. לכן לא קיבל שום החלטה, אלא אישר כל הצעה של הצבא. הוא התפרק, כפי שמקורביו טוענים שהוא נוהג לעשות בכל אירוע ביטחוני חמור, ומאבד מיכולותיו לקבל החלטות חשובות ומכריעות.
אבל התחקיר לא התחיל ב-6:29. הוא חזר חודשים אחורה כדי לפרק טענה נוספת: שהבעיה הייתה שהמודיעין לא העיר את נתניהו באותו לילה. כך גורס נתניהו אצל השופרות שלא מאתגרים אותו בשאלות מתבקשות. אבל "אולפן שישי" עשה עבודת ארכיון יסודית והראה כי הוצגו התרעות שהגיעו הרבה לפני 7 באוקטובר.
אם הזהירו אותך מפני מלחמה רב־זירתית, למה לא הגבת? למה לא עשית פעולת מנע? וכל זה על רקע הקונספציה של נתניהו, שלפיה חמאס מורתע, מעוניין בשקט, נהנה מהזרמת כסף ומעוניין בהסדרה.
ראש הממשלה אינו יכול ליהנות משני העולמות: מצד אחד לומר שמערכת הביטחון הטעתה אותו במשך שנים, ומצד שני לטעון שאילו רק היו מעירים אותו באותו בוקר, הוא היה מזהה מיד את האמת ופועל אחרת. שתי הטענות האלה דורשות הסבר. כי אם הקונספציה הייתה עמוקה כל כך, מדוע הודעה מוקדמת יותר של כמה שעות באותו לילה הייתה שוברת אותה? לא משנה כמה הודעות והתרעות הגיעו לפני, ראש הממשלה התעלם.
ואם היא לא הייתה עמוקה כל כך, מדוע היא לא נשברה גם כשהטבח כבר התחיל? כשכבר התעוררת, למה לא עשית דבר? למה לא הורית על אף פעולה, כפי שטענת שהיית עושה אילו היו מעירים אותך?
רק אחרי ארבע שעות נתניהו דיבר לראשונה עם הרמטכ"ל בהערכת מצב. זה נשמע לכם הגיוני, בזמן הקריטי הזה שבו נרצחו, נשרפו, נטבחו, נאנסו ונחטפו ילדים, נשים, גברים, זקנים ומשפחות שלמות?
וציר הזמן הוא עובדה. ולכן נתניהו נמנע מלהקים ועדת חקירה.
השאלה של קושמרו אינה מפתיעה אותי. ממשלת הפחדנים הלא מקצועיים, החובבניים, כוכבי הטיקטוק, שהפכו את מדינת הפאר שלנו, של הישגים בינלאומיים, לקרקס מדמם. מה שכן הפתיע אותי זו העובדה שמגיש האולפן, דני קושמרו, כינה את שר התקשורת "כבוד השר". למה הוא הוסיף את התואר "כבוד"? לאדם כמו קרעי?
וזו אולי האירוניה הגדולה ביותר של 7 באוקטובר. נתניהו מסרב לוועדת חקירה ממלכתית, אבל בהיעדרה הציבור מתחיל לנהל את החקירה בעצמו. ערוצי טלוויזיה בונים צירי זמן. עיתונאים אוספים מסמכים. פרשנים משווים גרסאות. רשתות חברתיות מייצרות תיאוריות. כל אחד הופך לחוקר.
"אולפן שישי" לא רק עשה תחקיר מצוין. הוא המחיש באופן כמעט מושלם למה נתניהו נמנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתמצא אותו אשם עיקרי, למה נתניהו מפיץ תיאוריות קונספירציה שקריות, ועד כמה נתניהו אחראי ואשם בטבח 7 באוקטובר.
החומרים שהוצגו אמש הציגו תמונה קשה מאוד: ראש הממשלה היה שבוי בקונספציה שקדמה לטבח, קיבל התרעות לאורך הדרך והתעלם מהן, התעורר בבוקר המתקפה, קיבל דיווחים על המתרחש ולא עשה דבר, ובכל זאת נותר סימן שאלה גדול סביב תפקודו בשעות הקריטיות הראשונות. גם שעות וימים אחרי הטבח לא נעשה דבר; הממשלה הייתה בסוג של קומה.
זה עדיין לא פסק דין. זה בדיוק העניין. אנחנו צריכים פסק דין עובדתי ושיניים של ועדת חקירה. אבל כבר עכשיו אפשר לומר דבר אחד בביטחון: 7 באוקטובר התרחש במשמרת של בנימין נתניהו, ותחת הקונספציה המוטעית שלו שחמאס מורתע, והוא עדיין לא לקח אחריות מלאה על כישלונו כמנהיג המדינה ברגע השחור והקשה ביותר שידעה מדינת ישראל.
אמש "אולפן שישי" הראה מה קרה אחרי שכבר העירו אותו. כלום לא קרה. וזה אולי הנתון המטלטל ביותר שהוצג שם. לא צריך לשאול יותר מי היה צריך להעיר את ראש הממשלה. צריך לשאול מה עשה ראש הממשלה כשהוא כבר היה ער. על השאלה הזאת, עד היום, אין תשובה מספקת.
ועדת חקירה ממלכתית צריכה לספק אותה.
התרעות פיקוד העורף