על פי הכתוב, בעיני בירות העולם, נתניהו מצטייר כיום כמכשול המרכזי בדרך לפתיחות אזורית וחתירה לשיח. השאלה המרכזית שעולה מהדיווח היא מה תהיה המשמעות של בחירתו לראשות הממשלה על יחסי החוץ של ישראל, ובפרט על היחסים עם טורקיה.
אחרים באופוזיציה, כמו ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, המוכר לקהל הטורקי כמי שכינה את טורקיה בתחילת השנה "איראן החדשה", מבקרים את נתניהו על כך שהפך את ישראל ל"מותג שלילי" בעולם. גם יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, מאשים את נתניהו בניהול כושל של המערכה בעזה, כך עולה מהניתוח.
"עייפות נתניהו היא אמיתית", ציין גבריאל מיטשל ממכון מיתווים בראיון ל"טורקיה היום". לדבריו, "התמיכה שלו בגורמים קיצוניים עלתה לו בתמיכתם של ישראלים מתונים". חברי גוש השינוי מעריכים כי התנערות מהרטוריקה המתלהמת של שרים מסוימים עשויה להספיק כדי לשקם את מעמדה הבינלאומי של ישראל.
באשר לטורקיה, היחסים הבילטרליים נמצאים בשפל היסטורי. בעוד שמוקדם לקבוע מהי עמדתו המדויקת של איזנקוט כלפי אנקרה, הניסיון ההיסטורי מלמד שדווקא לאנשי ביטחון בכירים יש את האמינות הציבורית הדרושה לביצוע תפניות מדיניות מרחיקות לכת. ממש כפי שאריאל שרון הוביל את ההתנתקות מעזה ב־2005, מהלך שפתח בזמנו פתח לתיווך טורקי.
שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, הדגיש לא פעם כי התנאים הבסיסיים של טורקיה לחידוש הסחר הם הפסקת אש יציבה בעזה וסיוע הומניטרי ללא הגבלה. עבור נתניהו, הנשען על קואליציה ימנית מובהקת, מדובר בדרישה כמעט בלתי אפשרית, אך תחת הנהגתו של איזנקוט, תנאים אלו עשויים להפוך לבני ביצוע. גנרל פרגמטי וקר רוח עשוי בהחלט לספק את נתיב המילוט הדיפלומטי ששני הצדדים כה זקוקים לו הרחק מאור הזרקורים.
התרעות פיקוד העורף