גוש השינוי מתכוון להעמיד את 7 באוקטובר בראש המתקפה על נתניהו ומחנהו, ויש לו מי שיובילו אותה. ברשימות היריבות שובצו נציגים בולטים של משפחות שכולות, משפחות פדויי שבי ודמויות המזוהות עם הלחימה והגבורה במלחמה. החיבור ביניהם מאפשר ליריבי נתניהו לבנות מתקפה עוצמתית במיוחד: מול ראש הממשלה לא יעמדו רק פוליטיקאים שיטיחו בו את האחריות למחדל, אלא אנשים שנושאים בעצמם את המחיר של 7 באוקטובר והמלחמה.
מול המתקפה הזאת נתניהו אינו יכול להסתפק בוויכוח על עובדות, ועדות חקירה או חלוקת האחריות בין הדרג המדיני לצבאי. הוא צריך אנשים שיכולים לעמוד באותו מגרש ציבורי ורגשי ולהראות שהשכול, הגבורה, ההקרבה והכאב של 7 באוקטובר אינם מזוהים אוטומטית עם המחנה שמבקש להחליף אותו.
לשם בדיוק נכנסים גואילי, מדן ובונצל. גואילי מביאה את סיפור משפחות החטופים ואת המחיר הנורא של 7 באוקטובר; מדן מביא את דמות הלוחם וגיבור המלחמה; בונצל מביא את קול המשפחות השכולות. שלושתם מזוהים עם המחנה הלאומי ותומכים בנתניהו למרות המחיר האישי הכבד ששילמו מאז 7 באוקטובר.
המשימה הקמפיינית שלהם היא לשבור את הזיהוי האוטומטי בין כאב 7 באוקטובר לבין המחנה המתנגד לנתניהו. כאשר מול אם שכולה, אב שכול או גיבור מלחמה מרשימת היריב עומדת דמות בעלת מטען אישי דומה שאומרת "אני עם נתניהו", הוויכוח נעשה מורכב הרבה יותר.
נתניהו יודע ש-7 באוקטובר יהיה כתב האישום המרכזי נגדו בבחירות. הוא אינו יכול להעלים אותו, ולכן הוא מנסה למנוע מיריביו מונופול על האנשים שמגלמים אותו. גואילי, מדן ובונצל הם קו ההגנה שהוא מציב מול המתקפה החזקה ביותר שמחכה לו בקמפיין.
וזאת גם המגבלה של הרשימה. רוב השריונים מחזקים סיפור קיים יותר משהם מרחיבים את גבולות המחנה. ברדוגו לא צריך לשכנע את מי שצופה בו בלאו הכי; פטר מדבר בעיקר אל ציבור שכבר השתכנע מזמן בוויכוח המשפטי; אביבי מזוהה עם תפיסת עולם שממילא קרובה לימין. גולדשמידט הוא החריג הבולט. לכן השאלה האלקטורלית אינה אם השריונים טובים - רובם בחירות הגיוניות - אלא כמה קולות חדשים הם באמת מסוגלים להביא.
יש גם מחיר פנימי, ואי אפשר לטשטש אותו. כל מקום ריאלי שנתניהו נותן למשוריין בא על חשבון אדם שעבד שנים בסניפים, התמודד בפריימריז ונבחר בידי מתפקדי הליכוד. חלק מהשמות שנתניהו בחר היו יכולים לנסות לעבור את המסלול הזה בעצמם. זו בדיוק הסיבה שגם בליכוד יש מי שמתנגדים עקרונית לשימוש הנרחב בשריונים, גם כשהם חושבים שהאנשים עצמם ראויים.
ועדיין, אחרי כל הביקורת, קשה לומר שנתניהו בזבז את השריונים. הוא לא מצא כאן שבעה שוברי שוויון, אבל הוא כן בנה לעצמו ספסל קמפיין שימושי מאוד.
התרעות פיקוד העורף