הדילמה של וינטר ובן גביר
עבור וינטר, המצב החדש יוצר דילמה פוליטית לא פשוטה. האפשרות לחתום על הסכם עודפים עם בן גביר אינה נראית כרגע סבירה, הן בשל מערכת היחסים בין המפלגות והן משום שכל אחת מהן מבקשת לבדל את עצמה בפני קהל היעד שלה. אפשרות אחרת היא הסכם עם אביגדור ליברמן. אלא שמהלך כזה עלול לספק לליכוד תחמושת לקמפיין שכבר מבקש לקשור את וינטר לליברמן ולמחנה המתנגד לנתניהו.
במילים אחרות, הסכם עם ישראל ביתנו עשוי להיות משתלם מבחינה אלקטורלית, אך לגבות מווינטר מחיר פוליטי בקרב מצביעי ימין. מנגד, ויתור מוחלט על הסכם עודפים עשוי לצמצם את סיכוייו ליהנות ממנדט נוסף בחלוקת העודפים.
גם עבור בן גביר מדובר בשינוי משמעותי. אם הציונות הדתית תחתום עם הליכוד, עוצמה יהודית תצטרך לחפש שותפה אחרת להסכם או להתמודד ללא אחד. כך נוצר מצב שבו החלטתו של נתניהו משפיעה בו זמנית על שתי מפלגות מימין לליכוד: בן גביר מאבד את השותפה הטבעית ביותר להסכם עודפים, בעוד וינטר נדרש להכריע אם להישאר ללא הסכם או לפנות לשותפה שעלולה לסבך את המסר הפוליטי שלו. מכאן גם ההגדרה במערכת הפוליטית למהלך: מכה לבן גביר – ומבחן לווינטר.
מה בעצם עושה הסכם עודפים?
הסכם עודפים נחתם בין שתי רשימות לפני הבחירות ומשפיע על חלוקת המנדטים שנותרים לאחר החלוקה הראשונית. במסגרת שיטת בדר-עופר, שתי מפלגות שחתמו על הסכם יכולות לצרף את כוחן לצורך ההתמודדות על מנדטים עודפים, בתנאי ששתיהן עברו את אחוז החסימה. הסכם כזה אינו מבטיח מנדט נוסף, והיעדרו גם אינו גורע אוטומטית מנדט ממפלגה. עם זאת, הוא עשוי לשפר את הסיכוי של אחת משתי הרשימות לזכות במנדט נוסף בשלב חלוקת העודפים.
ולכן, במקרה של וינטר, השאלה אינה רק מתמטית. השותף שיבחר – אם בכלל – עשוי להפוך בעצמו להצהרה פוליטית על המקום שבו הוא מבקש למקם את "עמך ישראל" במפת הגושים.
התרעות פיקוד העורף