ברק-ארז כתבה: "הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשות לקיום דיון נוסף אינן מצריכות תשובה וכי דינן להידחות כבר עתה, בהתאם לסמכותי. הלכה עמנו כי דיון נוסף הוא הליך חריג ויוצא דופן, השמור למקרים ייחודיים שבהם נפסקה הלכה חדשה בסתירה להלכה קודמת או הלכה שמפאת קשיותה, חידושה או חשיבותה יש הצדקה לקיים בה דיון נוסף. בחינתו של פסק הדין מושא הבקשות מלמדת כי לא ניתן להצביע על כל הלכה חדשה שנפסקה בו, ודאי לא הלכה גלויה ומפורשת העומדת באמת המידה שעשויה להצדיק דיון נוסף. הפוך בו והפוך בו, וכזאת לא תמצא".
לדבריה: "נוכח ההשלכות החמורות שיוחסו לקביעות בפסק הדין, כמו גם לנסיבות הפרשה החריגות, אבקש להוסיף מספר הבחנות חשובות: החלטותיו של שר המשפטים נסבו על העברת כלל תפקידיה של היועצת המשפטית לממשלה ביחס לפיקוח על חקירתה של פרשת ההדלפה לגורם אחר, מבלי לעסוק במישרין בשאלה של מינוי פרקליט מלווה לחקירה. על כן, אין יסוד לטענה כי מינויו של פרקליט מלווה היה בגדר הכרח. סמכותו של שר המשפטים לפי עניין משמר הדמוקרטיה נסבה על מינויו של גורם מפקח בלבד".
עוד כתבה: "המבקשים חזרו וטענו כי הגורם המוסמך לקבוע שקיימת מניעות או להסירה בנסיבות העניין הוא שר המשפטים. פסק הדין בעניין משמר הדמוקרטיה ייחס משקל לעובדה שהחלטתו של שר המשפטים נשענה על חוות דעת משפטית, ובכל מקרה – לא ניתן לומר שפסק הדין הפקיד בידי השר את שיקול הדעת באשר לקביעת המניעות עצמה. אדרבה, פסק הדין בעניין משמר הדמוקרטיה ביקש לקבוע סייגים ברורים להתערבות הפוליטית בחקירה... עמדתם של המבקשים חותרת למעשה תחת סייגים אלה על דרך הפקדת הסמכות בידי שר המשפטים, אף בניגוד לחוות הדעת העדכנית של היועצת המשפטית למשרדו... יש לקוות כי בשלב הנוכחי ניתן יהיה לקדם את השלמת הטיפול בפרשה כפי שמתחייב מן הדין".
התרעות פיקוד העורף