הבדיקה של רישומי הכניסות נוגעת ישירות לגרסה שמסר אלדר על האופן שבו התקיימו שיחות רגישות בין שני המנהיגים. לדבריו, נציג של האמירויות היה מגיע ללשכת ראש הממשלה עם מכשיר מוצפן מיוחד שבאמצעותו שוחחו נתניהו ובן זאיד. לשכת ראש הממשלה טוענת כי בשל סידורי הביטחון לא ניתן להיכנס למתחם ללא רישום. אם נציג האמירויות הגיע עם המכשיר לצורך השיחה שעליה דיווח אלדר, כניסתו הייתה אמורה, לפי הלשכה, להיות מתועדת.
איום התביעה והפירוט שהציגה הלשכה הם ההתפתחות החדשה בפרשה שפרצה אתמול בעקבות תחקיר "הארץ", המבוסס על ספרם של אלדר ורות יובל. במרכז התחקיר עומדת הטענה כי בן זאיד שוחח עם נתניהו זמן קצר לפני המתקפה, לאחר שבאבו דאבי התקבל מידע שלפיו יחיא סינוואר מתכנן מהלך חריג נגד ישראל. לפי הפרסום, נשיא האמירויות התריע כי המהלך עלול להביא לשפיכות דמים, לערער את היציבות האזורית ולפגוע בהסכמי אברהם; נתניהו, נטען, השיב שישראל ערוכה והעריך שהסכנה המרכזית נמצאת דווקא בגדה המערבית. נתניהו מכחיש לחלוטין כי שיחה כזו התקיימה.
מאז פרסום התחקיר, נוספו עדויות התומכות בחלקים ממנו. מקור אמירתי אישר כי נתניהו הוזהר לפני שבעה באוקטובר מפני מתקפה מתוכננת של חמאס, ומקור המכיר את השיחה אישר גם שהיא התקיימה בין שני המנהיגים. העדויות האלה תומכות בגרסת "הארץ", אולם המקורות נותרו בעילום שם ולא הוצגו עד כה הקלטה, תמליל או מסמך המתעדים את השיחה.
גם התגובה הרשמית של אבו דאבי עוררה תשומת לב מיוחדת. משרד החוץ של איחוד האמירויות נמנע מהכחשה מפורשת ומסר כי הממשלה אינה מגיבה ל"דיווחים או ספקולציות" הנוגעים לשיחות בין מנהיגים. לצד זאת הדגיש כי בין ישראל לאמירויות נשמרו לאורך השנים ערוצי תקשורת ישירים ופתוחים, וכי בעת הצורך הועבר בין הגורמים הרלוונטיים "כל המידע המודיעיני הרלוונטי".
אבו דאבי לא אישרה את שיחת בן זאיד-נתניהו, אך גם לא הכחישה אותה ולא שללה העברת מידע מודיעיני לישראל. הנוסח הרשמי הותיר אפוא את שאלת השיחה פתוחה, בלי לספק אישור לגרסת התחקיר.
ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט אמר כי הפרסום על השיחה "מדויק", אך סירב להסביר מהו מקור ידיעתו. בנט נפגש בתקופה האחרונה עם בן זאיד - עובדה שמעניקה לדבריו עניין מיוחד, אף שאין בה כשלעצמה כדי ללמד כיצד הגיע המידע לידיו.
התחקיר מתאר גם את שרשרת העברת המידע שקדמה לשיחה הנטענת. לפי הפרסום, על רקע מגעים שניהלה ישראל מול חמאס בנושאים הומניטריים ושבויים, העביר סינוואר באמצעות גורם פלסטיני מסר מאיים שלפיו אם לא יחול שינוי, חמאס מכין לישראל "הפתעה". המסר כלל, לפי התיאור, את המילה הערבית "זלזאל" - "רעידת אדמה". הגורם הפלסטיני היה בקשר עם אדם המקורב לצמרת האמירתית, וזה ביקש ממנו לשוב ולברר את הדברים עם סינוואר. לאחר בירור נוסף, לפי התחקיר, המידע הועבר לאבו דאבי, שם התייחסו אליו כאפשרות שסינוואר נערך לעימות משמעותי.
המידע על "רעידת אדמה" לא היה זר לחלוטין למערכת הישראלית. לפי הפרסום, כבר ב-15 בספטמבר הגיע המידע לראש השב"כ רונן בר, שפנה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אבי גיל; ב-17 בספטמבר התקיים דיון אצל נתניהו שבו עלה המידע. בתוך המערכת הייתה מחלוקת כיצד לפרשו: בין היתר נבחנה האפשרות שהמסר מתייחס לאליזבת צורקוב, שנחטפה בעיראק, ולאו דווקא למתקפה צבאית רחבה. התרעה אמירתית שהגיעה לאחר אותו דיון הייתה מצטרפת למידע שכבר הונח בפני הצמרת הישראלית באמצע ספטמבר.
השאלה מה ידע הדרג הישראלי לפני השיחה הנטענת חשובה בפני עצמה. על פי התחקיר, המסר המיוחס לסינוואר כבר הגיע לגורמי הביטחון ואף נדון אצל נתניהו. השיחה המיוחסת לבן זאיד, אם התקיימה כפי שפורסם, הייתה מגיעה בשלב מאוחר יותר ובתוספת ההערכה האמירתית לגבי חומרת האיום.
לפי התחקיר, לפרשה היה גם המשך לאחר הטבח: בן זאיד סיפר לראש ה-CIA דאז, ביל ברנס, על האזהרה שהעביר לנתניהו ועל תגובת ישראל למידע. לטענה הזאת אין בשלב זה אישור פומבי מברנס או מגורם אמריקני רשמי, והיא נותרת חלק מגרסת מחברי התחקיר. אישור אמריקני לכך, אם יינתן, עשוי לספק עדות נוספת לגרסה שהייתה בידי האמירויות לאחר שבעה באוקטובר.
שיטת התקשורת בין נתניהו לבן זאיד מקבלת כעת חשיבות מיוחדת בשל הבדיקה שעליה הודיעה לשכת ראש הממשלה. אלדר הסביר בראיונות כי שיחות רגישות בין שני המנהיגים נערכו באמצעות מכשיר מוצפן שהביא נציג האמירויות ללשכת ראש הממשלה. לפי גורמים המעורים בפרטים, נציג אמירתי היה מגיע עם מכשיר חדש שעליו הותקנה אפליקציה ייעודית, מוסר אותו לנתניהו ויוצא מהחדר; לאחר השיחה המכשיר היה מושמד.
שיטה כזאת יכולה להסביר מדוע שיחה לא תופיע ברישומי הטלפוניה הישראליים הרגילים. שאלת כניסתו של הנציג ללשכה היא עניין אחר: אם הגיע למקום, אמור לכאורה להישאר לכך תיעוד ביטחוני. לשכת נתניהו אומרת שהבדיקה לא העלתה כניסה כזאת. המסמכים שעליהם מבוססת הקביעה טרם פורסמו.
גם מועד השיחה הנטענת עשוי להיות בעל חשיבות בבירור הזה. בפרסומים בעקבות התחקיר הוזכר 23 בספטמבר, בעוד אלדר אמר לאחר מכן כי השיחה התקיימה עשרה ימים לפני שבעה באוקטובר - כלומר ב-27 בספטמבר. הפער בין התאריכים אינו שולל כשלעצמו את הטענה שהשיחה התקיימה, אך הוא עשוי להיות משמעותי אם ייבדקו יומני ראש הממשלה ורישומי הכניסה ללשכה במסגרת הליך משפטי.
בהודעתו הבוקר הרחיב נתניהו את המתקפה גם לטענה שלפיה מצרים הזהירה את ישראל לפני שבעה באוקטובר. לשכתו טענה כי אלדר "שיקר גם כשאמר שמצרים הזהירה את ראש הממשלה על תקיפה אפשרית", וכי הטענה כבר הופרכה בתחילת המלחמה. הטענה שנתניהו עצמו קיבל מראש המודיעין המצרי התרעה קונקרטית הוכחשה בתוקף; לצד זאת פורסמו מאז המתקפה עדויות של גורמים מצריים ואמריקניים שלפיהן התרעות כלליות יותר על סכנה מעזה הועברו לישראל.
הפרסום חולל סערה פוליטית חריפה. ראשי מפלגות האופוזיציה ניצלו אותו כדי להחזיר למרכז מערכת הבחירות את שאלת האחריות לשבעה באוקטובר ואת הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית. בנט, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן ויאיר גולן דרשו מנתניהו להשיב "מה ידע ומתי ידע", בעוד יאיר לפיד ואחרים טענו כי אם ראש הממשלה אכן קיבל התרעה ולא פעל בעקבותיה, מדובר בכשל מדיני חמור נוסף.
בהודעתו הבוקר ניסה נתניהו גם להחזיר את מוקד האחריות אל ראשי מערכת הביטחון. לדבריו, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר זיהו בשעות שלפני המתקפה סימנים מדאיגים אך לא עדכנו אותו. נתניהו טען כי השניים חששו מ"מיסקלקולציה", וכי אילו הנחו את צה"ל, שב"כ וכיתות הכוננות "להקדים תרופה למכה" ועדכנו אותו בזמן, ניתן היה למנוע את הטבח.
הטענה של נתניהו עוסקת בהתנהלות מערכת הביטחון בשעות האחרונות שלפני המתקפה. הפרסום הנוכחי עוסק במידע שהגיע במהלך ספטמבר. בירור האחריות לליל שבעה באוקטובר ובירור ההתרעות שקדמו לו נוגעים לתקופות שונות ולדרגים שונים, גם אם שניהם עתידים להיות חלק מאותו חשבון ציבורי על המחדל.
התרעות פיקוד העורף