מחנה מתנגדי נתניהו כבר למד שמכנה משותף שלילי - "רק לא נתניהו" - יכול להספיק כדי להקים ממשלה, אבל אינו בהכרח מספיק כדי להחזיק אותה: ממשלת בנט-לפיד הוכיחה שאפשר לחבר מפלגות רחוקות מאוד; היא גם הוכיחה עד כמה שבירה יכולה להיות קואליציה שבה כמעט לכל שותף יש יכולת להפיל את המבנה כולו.
גוש השינוי מציע משהו שעדיין לא קיבל צורה מלאה. ראש הממשלה העתידי אינו מוסכם לחלוטין. חלוקת התפקידים אינה ידועה. המחלוקות על גיוס חרדים וממשלת מיעוט כבר מונחות על השולחן. היחסים בין השחקנים אינם נטולי משקעים. מי שמצביע למחנה הזה מתבקש להאמין שלא רק שהמספרים יסתדרו, אלא גם האנשים שמאחוריהם.
במחנה שלו נתניהו זקוק למשמעת. בגוש השינוי המצרך החסר הוא אמון, והפערים שם כבר גלויים. איזנקוט הבהיר שגם אם גוש מתנגדי נתניהו לא יגיע ל-61 מנדטים ציוניים, אין בכוונתו להשאיר את הממשלה המכהנת בשלטון רק בשל כך; מבחינתו אפשר להציג ממשלה בלי לבקש דבר מן הסיעות הערביות, ולהותיר להן להחליט אם לתמוך, להימנע או להיעדר. ליברמן מיהר לשרטט קו אדום והודיע שלא יהיה שותף לממשלת מיעוט כזאת. בנט נמנע מעימות חזיתי, אבל גם אצלו פירשו את המהלך של איזנקוט כניסיון לדבר ישירות אל מצביעי המפלגות השכנות ולהציג את עצמו כמי שמסוגל להקים ממשלה בכל תרחיש.
איזנקוט צריך להוכיח שהגוש יכול להחליף שלטון בלי להתפרק מיד במאבק על הנהגתו. בנט צריך להראות שהניסיון שלו יכול לשרת את השותפות ולא רק את תביעתו לבכורה. כוחו של ליברמן לא יימדד רק במספר המנדטים שלו, אלא גם במספר המסלולים הקואליציוניים שהוא מסוגל לפתוח או לחסום. וכך עליו להוכיח שהקווים האדומים שלו אינם סוגרים מראש את המסלול לממשלה. לפיד יצטרך להוכיח שהוא מסוגל להיות שותף בכיר גם אם אינו האיש הראשון. כל אחד מהם יידרש, בשלב מסוים, לוותר על חלק מתביעת הבעלות שלו על המחנה. נתניהו כמעט מעולם לא נדרש לכך בתוך הגוש שלו.
התרעות פיקוד העורף