"אני רשמתי לעצמי כמה פרקים, לא כדי לכתוב ספר אלא שלא ייעלם מידע ממני", סיפר דנינו על תחילת תהליך הכתיבה. "הרעיון התגבש על ידי הצוות של כנרת זמורה דביר, שפגשו אותי בקריה האקדמית אונו באחת ההרצאות שהיו לי, ושם הם התחילו לשכנע אותי לכתוב ספר".
לדבריו, עם הזמן החלו לעלות מחדש זיכרונות ופרטים שנדחקו הצידה. "ברוך השם הסתייע הדבר. לאט לאט התחלתי להוציא את כל מה שזכרתי ולהעלות את זה על הכתב. גיליתי שאנחנו בזיכרון מנסים להחביא במקומות מאוד נסתרים הרבה מאוד דברים, בעיקר כשהם נוגעים בדבר היקר לנו מכל, שזה הילדים שלנו.
"כל פעם הייתי נזכר בדבר אחר. אלה היו דברים משמעותיים מאוד, כמו עדכונים, שיחות שהיו לי, הרבה מאוד דברים. התפלאתי שהם נדחקים למקום כזה ואחר, אבל לאט לאט הם צפים".
"ראש הממשלה צריך ללכת לבתי העלמין ולבקש שם סליחה אחד אחד"
בהמשך התייחס דנינו לראש הממשלה לקראת יום הכיפורים. "אנחנו לפני ערב יום כיפור, עשרת ימי תשובה. אלה ימים של תשובה וחרטה. אין די בסליחה בלבד - חרטה צריכה לבוא קודם על המעשים ואחר כך לבקש סליחה. מי שלא מתחרט על מעשיו אין לו סליחה ואין לו מחילה".
לדבריו, "ראש הממשלה צריך ללכת לבתי העלמין ולבקש שם סליחה אחד אחד. בתי העלמין הצבאיים, בתי העלמין האזרחיים, בתי העלמין הקיבוציים, איפה שכל הצעירים והצעירות של עם ישראל שנטבחו ונשרפו טמונים. מאיתנו, אין לנו שום רשות לקבל סליחה".
"חייהם של בנינו ובנותינו ניטלו", המשיך. "לי אין שום רשות לבקש על דמו של בני סליחה ומחילה. בני היה כבר גבר בעצמו, איש בעצמו. אני לא מצפה, אני מכיר את האיש ואין לי שום ציפיות".
לבסוף אמר: "בוודאי שאי אפשר לסלוח. אין סליחה, אין מחילה. אפשר לסלוח על טעויות קטנות ולא על טעויות של לאורך כמעט שני עשורים שתוצאותיהן הרות אסון. מי שלא נוטל אחריות על מעשיו, לא נוטל אחריות ביום-יום לנהל כאן את חיינו, את בריאותנו וביטחוננו".
התרעות פיקוד העורף