זו הייתה ידיעה עמוסה, ואת פסקאותיה האחרונות דחק העורך לעמוד האחורי שמספרו 12. באחת מהן נאמר שם כך: "לעיתון 'א-נהאר' נודע כי קהיר הודיעה להתנגדות באמצעות אישיות פלסטינית בכירה, שעליה לצפות לפרוץ פעולה צבאית נרחבת אבל מוגבלת בזמן".
הייתה זו אחת ההתרעות הגלויות האחרונות שמצא אגף המודיעין על האסון המתקרב. היא הסתתרה מתחת לאבן, קטנה ובלתי יומרנית, אבל סיכמה שובל של התרעות גלויות שהניחו המצרים בפני ישראל.
בשנה האחרונה, בחיטוטיי אחר שאלת המיליון הדולר מדוע הופתענו פעמיים, הלכתי לחפש את ההתרעות ההן. מצאתי אותן בארכיון העיתונים לערבית של מרכז דיין באוניברסיטת תל אביב.
כל אזרח הוא חייל
ב-26 במרץ 1973, כחצי שנה לפני שיצא למלחמה, פיזר סאדאת את ממשלתו ומינה קבינט חדש. הוא הסביר כי הממשלה החדשה מונתה כדי להכשיר את מצרים לשלב הבא ובישר כי ההכנות למערכה יצאו לדרך. המסר הזה לא הסתתר בין השורות. "החל שלב העימות הכולל", הכריז העיתון "אל-אח'באר" בכותרתו הראשית למחרת.
בנאום שבו הושבעה ממשלתו החדשה אמר סאדאת כי מצרים פוסעת בשני מסלולים מקבילים: "המוכנות הצבאית והפעילות הדיפלומטית הנמרצת והמתמשכת". הוא הבטיח כי ארצו תהפוך את תבוסת 67' לנקודת יציאה לשחרור האדמה ולבנייה. "כל אחד מבני העם יהיה חייל במערכה", אמר, "העימות איננו מוגבל לכוחות החמושים בלבד. אחריותו של כל אחד מאיתנו, כל שר וכל אחד מבני העם, לראות עצמו כאילו הוא מצוי בעימות מלא עם האויב".
עוד אמר סאדאת בנאום הצגת הממשלה: "בניגוד לכל מה שקיוויתי, הגעתי למסקנה כי אצטרך לשאת את גורלי על כתפיי בשלב הזה. אני מבקש מכל אחד מכם לשאת גורלו על כתפו... יש רגעים בהיסטוריה הדורשים מן האדם לפסוע ולשאת את גורלו, ואלוהים יעשה מה שירצה".
לא רק המודיעין הישראלי עקב אחר הקולות העולים מקהיר, אלא גם התקשורת. "מעריב", הנפוץ בעיתוני ישראל, ציטט מפי סאדאת לאחר שהכריז על פיזור הממשלה. "את הפסקה האחרונה בנאומו ייחד סאדאת לנושא המלחמה בישראל", דיווח העיתון וציטט מפי נשיא מצרים: "שמתם לב בוודאי שלא דיברתי עד כה על המערכה. שבענו דיבורים. אני רוצה לומר רק דבר אחד. לא אבטיח כלום ולא איכנס לפרטים. אומַר רק כי שחרור האדמות, כפי שהבטחתי לכם, הוא המשימה העיקרית העומדת לפנינו, ואנו נבצע אותה כי זהו רצון עמנו ורצון אללה".
ההבדל בין ידיעה להפנמה
ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר, אם תקום, תמצא בוודאי היכן היה הכשל הצבאי. אולי גם תצביע על טעותם של המדינאים בניהול סוגיית עזה בשנים שלפני אותה שבת. אין בכך כדי למנוע את המחדל השלישי. זאת מאחר שאת מקום הפוליטיקאים יתפסו אחרים שמזגם שונה. בצבא יתחלפו המפקדים ומקבלי ההחלטות, והבאים אחריהם עלולים לרשת אותם כשלים שהביאו את קודמיהם לטעות. משימתה של ועדת החקירה הממלכתית עמוקה יותר. יהיה עליה לחקור לא רק מיהו השומר שנרדם, אלא גם את דפוסי החשיבה של מקבלי ההחלטות בצה"ל, בשב"כ ובדרג המדיני, וכיצד הם תרמו לאסון.
פעמיים הונחה הסכנה בפנינו בשלל נורות אדומות ופעמוני אזהרה, אבל לא הופנמה. את המנגנון החסימתי הזה, שבו ידיעה ברורה איננה מתורגמת לאיום קיומי, צריכים לחקור פסיכולוגים או סוציולוגים, ולא רק שופטים או קצינים לשעבר. אפשר למשל להתחיל בבחינת היחס המזלזל שלנו לשכנינו וההתנשאות כלפיהם. בשנים שלפני אותה שבת נתפסה חמאס בתודעתם של מקבלי החלטות, פוליטיקאים, קצינים ומובילי דעת קהל כישות חלשה. תחושות כאלה מקטינות את האויב בתודעה ומולידות את הקלת הראש. אפשר לקרוא לזה חשבון נפש של מתחילים.
התרעות פיקוד העורף