אחת החשיפות הקשות בספר נוגעת למאבק על הפרטים הקטנים של טקס האשכבה, שהיו בעלי משמעות רגשית אדירה עבור משפחתה המקורית של דיאנה. ספנסר מתאר כיצד ביקש מהארמון לשלב בטקס יצירה של מוצרט שדיאנה אהבה במיוחד וביקשה בעבר שתושמע בלווייתה. הבקשה נדחתה על הסף בטענה כי חוקי הכנסייה האנגליקנית אינם מאפשרים זאת, טענה שספנסר גילה מאוחר יותר שהייתה שקרית לחלוטין.
הגילויים הללו הובילו לתגובה נדירה מצד ארמון בקינגהאם, שפרסם הבהרה רשמית לפיה אף שאינם מגיבים על ספרים, אבל ואובדן משפחתי עלולים לטשטש את הזיכרון והשיפוט בחלוף השנים. מנגד, עדותו של הנסיך הארי בספרו מחזקת דווקא את גרסת דודו, כשהוא מתאר כיצד דודו נלחם מול המבוגרים בארמון כדי למנוע מהילדים את הצעידה הקשה. ספנסר מסכם ומבהיר כי הספר הוא מחווה אישית ואמיתית לאחותו המנוחה, והוא משוכנע שהיא הייתה גאה ומאשרת את הדברים שנכתבו בו.
התרעות פיקוד העורף