וזו דרמה שאנחנו מאוד אוהבות.
השמלה לוקחת את כל האלמנטים שאנחנו מכירות מהשפה של לבנה, אבל לא נותנת לאף אחד מהם להשתלט. המחוך בנוי ומפסל את הגוף, הכתפיים נשארות חשופות, ומהחלק העליון יוצאים כיווצי בד רכים שנכרכים סביב הגוף וממשיכים אל החצאית. במותן מצטרף פרח תלת־ממדי, וממנו הבד כמעט נשפך מטה אל חצאית ארוכה ואוורירית עם שסע גבוה.
דווקא החיבור בין המבנה לבין הרכות הוא מה שעובד כאן כל כך טוב. מצד אחד, יש את המחוך והקווים שמחזיקים ומעצבים את הסילואט; מצד שני, הבד עצמו קליל, כמעט מרחף, ובתמונות אפשר ממש לראות איך הוא זז סביבה במקום לשבת עליה בצורה נוקשה.
והאמת? זה מאוד עומר נודלמן.
יש בה משהו שתמיד מרגיש חופשי ולא מתאמץ, והשמלה הזאת מצליחה לתפוס בדיוק את האיכות הזו. היא לא סוגרת אותה בתוך מחוך נוקשה ושכבות כבדות של "כלה", אלא נותנת לה לזוז. הבד נשפך, הכתפיים חשופות, השסע נפתח תוך כדי תנועה, ואפילו הפרח במותן מרגיש כאילו הוא פשוט צמח שם.
וזה אולי הדבר הכי יפה בלוק הזה. למרות שמדובר בשמלת כלה של אלון לבנה, עם כל הדרמה והדיוק שאנחנו מצפות ממנו, עומר עדיין נראית קודם כול כמו עומר. יש לה יופי מאוד טבעי וחופשי, כזה שלא צריך יותר מדי מסביב כדי לעבוד, והשמלה לא מנסה להשתלט עליו אלא הולכת איתו.
גם הצילומים עצמם עושים לשמלה שירות מצוין. האור הרך, המים ברקע והצילום שכמעט מרגיש כמו פילם מדגישים בדיוק את מה שטוב בעיצוב הזה - התנועה. זו לא שמלה שהיינו רוצות לראות רק עומדת מול קיר; היא צריכה רוח, הליכה ובד שזז, ובפריימים האלה היא מקבלת את כולם.
גם הצילומים עושים לשמלה שירות מצוין. האור הרך, המים ברקע והאווירה שכמעט מרגישה כמו פילם מדגישים בדיוק את מה שטוב בעיצוב הזה - התנועה. זו לא שמלה שהיינו רוצות לראות רק עומדת מול קיר; היא צריכה רוח, הליכה ובד שזז, ובפריימים האלה היא מקבלת את כולם.
ובצילום עם ההינומה כל העסק מקבל עוד מנה של רומנטיקה. ההינומה, שממוסגרת באלמנטים רכים וגליים, ממשיכה את התנועה של השמלה, אבל בזכות השיער המשוחרר והמחוך החשוף המראה לא גולש לרגע למחוזות נסיכותיים מדי.
ואולי זה מה שעובד כאן יותר מהכול: עומר נודלמן נראית כלה, אבל עדיין נראית לגמרי כמו עצמה. השמלה מרשימה, התמונות מטריפות, אבל שום דבר לא מרגיש מחופש או מתאמץ. ואם ככה מתחיל הערב, עכשיו רק נשאר לראות מה היא שמרה לשמלות הבאות.
החליפה לוק: עומר נודלמן בשמלה השנייה של הערב של Oscar de la Renta
אם חשבתם שהלוק הראשון היה השיא, עומר נודלמן ממשיכה את ערב החתונה עם החלפת שמלה נוספת, והפעם בשמלה של בית האופנה האמריקאי Oscar de la Renta. אחרי שמלת הכלה הראשונה בעיצובו של אלון לבנה, עומר עוברת ללוק שני שמכניס לערב וייב רך ורומנטי, ושוב מרגיש מאוד מחובר אליה.
השמלה השנייה הולכת לכיוון הרבה יותר נקי: סטרפלס לבן, חלק עליון מחויט בעדינות וחצאית ארוכה שנשפכת אל הרצפה עם המון בד ותנועה. במרכז החזה מופיע פרח לבן גדול, שממנו יוצאים כיווצים רכים לאורך השמלה – פרט שנותן לה עניין בלי לקחת אותה למקום עמוס או מתאמץ.
אבל מה שבאמת תפס אותנו הוא איך שהשמלה זזה. בתמונה שבה עומר מחזיקה את הבד משני הצדדים כמעט אפשר להרגיש אותו באוויר, וזה בדיוק מה שעובד כאן. גם אחרי החלפת שמלה היא לא עוברת ללוק קשיח, נוצץ או "מסיבתי" רק כי הערב מתקדם. היא נשארת בתוך אותה אסתטיקה חופשית ורכה שראינו בשמלה הראשונה, רק בגרסה אחרת.
ומה שכיף במיוחד הוא ששתי השמלות לא מרגישות כמו חזרה אחת על השנייה. אלון לבנה נתן לה כלה יותר סקסית, מפוסלת ודרמטית, עם מחוך, כתפיים חשופות ושסע; Oscar de la Renta לוקח אותה למקום רומנטי, זורם וקלאסי יותר. ועדיין, שתיהן מדברות בדיוק את אותה שפה: הרבה תנועה, הרבה רכות ובעיקר תחושה שעומר לובשת את השמלה – ולא שהשמלה לובשת אותה.
ואחרי שתי שמלות, כבר די ברור מה הקו של הכלה הזאת: פחות "תראו אותי בשמלת כלה", יותר בגדים יפים שנותנים לה פשוט להיות היא. ובינתיים? זה עובד לה מצוין.
התרעות פיקוד העורף